ע"מ 01-2989/12 מדינת ישראל נ' אבי שלנגר ואח'

1. פתח דבר

• כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם שימוש ביחידת מגורים אחת לצרכי ארבע (4) יחידות דיור עצמאיות.

•           הנאשמים אשר כפרו באשמה ניהלו הליך משפטי שאחריתו מעידה על כך שכפירתם לאו דווקא הייתה כפירת סרק. בסיומו של ההליך המשפטי הנאשם 2 זוכה כליל ואילו הנאשם 1 הורשע, אך נקבע כי יחידת המגורים שימשה לצרכי שלוש (3) יחידות דיור עצמאיות ולא לצרכי ארבע (4) יחידות כמיוחס לו בכתב האישום.

•           לוח הזמנים - כתב האישום הוגש ביום 2/5/12; שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים הושלמו ביום 17/6/13; הכרעת הדין ניתנה ביום 10/5/15. שמיעת הראיות וכן הכרעת הדין נעשו על ידי מותב אחר – כב' השופט גיא היימן אשר כיהן בבית המשפט לעניינים מקומיים בזמנים הרלוונטים.

לאחר מועד הכרעת הדין הסכימו הצדדים כי הטיעונים לעונש יישמעו בפני וממילא גזר הדין ייקבע על ידי. משנשמעו הטיעונים לעונש הגיעה העת לגזר הדין. 

2. טענות הצדדים

• טענות המאשימה

• המאשימה מפנה לכך שהשימוש החורג החל לכל המאוחר בחודש ינואר 2012 וכי כבר בשנת 2010 החלו חשדות לשימוש זה;  המאשימה מפנה לפסקי דין בשני מקרים של הרשעה בשימוש חורג, אשר אליהם אתייחס בהמשך, וטוענת כי אלה מלמדים על הענישה הראויה בעניינינו.

• המאשימה טוענת כי הנאשם לא מתגורר בארץ דרך קבע וכי העבירה בה הורשע הנאשם היא בעלת מניע כלכלי; עוד מפנה המאשימה לכך שעד למועד הטיעונים לעונש לא הוגשה בקשה להכשרת השימוש החורג וכן לא זומנו נציגי הפיקוח על מנת לערוך ביקורת במקום ולהיווכח כי השימוש החורג הופסק.