ע"ח 9551-01-15 מלכה נ' רשות המסים – מדור תביעות לוד

1.לפניי ערר, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת רקפת סגל-מוהר) מיום 4.1.15, לפיה נדחתה בקשת העורר לעיין בחומר הנוגע להליכים שניהל המשרד לאיכות הסביבה בעניין העסק (להלן: "העסק"), מושא כתב האישום שהוגש נגד העורר בת"פ 27404-01-14, בבימ"ש השלום בחיפה, בגין עבירות על פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), שעניינן אישום באי מתן הודעה על התחלת התעסקות במשלח יד לפי סעיף 215א(א) לפקודה ושישה אישומים בגין אי הגשת דוחות במועד, לפי סעיפים 216(4) ו-222(א) לפקודה.

כתב האישום מתייחס לתקופה של לא לפני יום 12.12.06 ועד לסוף שנת המס 2012.

העורר מבקש לקבל לעיונו כל חומר הנוגע להליכים שניהל המשרד להגנת הסביבה בהקשר לעסק, לרבות כל כתבי בית דין בהליכים הללו, בקשות של הצדדים, כתבי אישום וכיוצ"ב; חומרי החקירה ששימשו בסיס להגשת כתבי האישום הנ"ל, או נקיטת הליכים שונים נגד העסק, לרבות הוצאת צווים, כל התכתובות בין המדינה לבין הצד שכנגד בנוגע לעסק; כל הפרוטוקולים של ההליכים וההחלטות שניתנו ע"י הערכאות המשפטיות; כל החומר המצוי בעיריית חדרה בנוגע לפעילות העסק, כולל רישויו, הפעלתו וניהולו, לרבות דוחות ביקורת תברואתית, רישוי עסקים ועוד וכל הליך משפטי שניהלה המדינה, אחת מרשויותיה או משרדיה בהקשר לפעילות העסק, כמפורט לעיל.

הבקשה נוסחה באופן גורף ובכל מקרה לא היה מקום לקבלה באופן זה. בבימ"ש קמא הסכימה המשיבה, כי יועבר לידי המערער תיק המס של העסק ובערעור זה ריכז ב"כ המערער את דבריו לתיק של העסק במשרד לאיכות הסביבה.

2.מדובר בעסק של מסעדה/קיוסק, שפעל בחוף גבעת אולגה בחדרה במשך קרוב ל-40 שנה. אין חולק שהוריו של העורר ניהלו את העסק ושהעורר עצמו ריצה עונשי מאסר ארוכים ושוחרר מהכלא ביום 12.12.06.

במענה לכתב האישום, כפר העורר בכל המיוחס לו וטען לאכיפה בררנית. כן טען, שאביו פתח את העסק, שנוהל על ידי הוריו במשך 35-40 שנה וכי גורמים נוספים ממשפחתו של העורר פעלו בו. עוד טען, כי לאחר ששוחרר מהמאסר, הגיע למקום וסייע להוריו בעסק, אך הוא אינו הבעלים ואינו חייב בדיווח.

המשיבה טענה בפני בימ"ש קמא, כי אין היא חולקת על כך שהעסק הוא עסק משפחתי, הפועל מזה כ- 40 שנה ונוהל על ידי הוריו של העורר וכי רישיון העסק הוא על שם אמו של העורר. עוד ציינה המשיבה, כי העורר סיפר בהודעותיו במשטרה, שהוריו חלו ולכן הוא ניהל את המסעדה בתקופה הנטענת וכי יש לכך ראיות נוספות בתיק החקירה וטענה, כי די בכך שהוא ניהל את העסק, כדי שייחשב כמי שעבד כמסעדן, בתור משלח יד ויהיה חייב בדיווח. עוד הסכימה המשיבה, כי המשרד להגנת הסביבה אכן ניהל הליך נגד האב.

3.בימ"ש קמא דחה את הבקשה בקבעו, כי לאור דברי המשיבה "ונוכח העובדה שעל פי הוראות סעיפי האישום המיוחסים למבקש, אין המאשימה נדרשת להוכיח כי בתקופה הרלבנטית היה המבקש בעליו של העסק, אלא רק את העובדה שהוא החל במשלח יד של מסעדן" ואף נוכח כך, שהמשיבה אינה נדרשת "להוכיח דבר מעבר לעובדה שגם הוא היה באותה עת מנהל פעיל", אין המסמכים המבוקשים רלבנטיים במובן הנדרש לבקשה המוגשת במסגרת סעיף 74 לחסד"פ.

בימ"ש סייג דבריו וקבע, כי מסמכי תיק השומה של העסק, אותם המשיבה הסכימה להעביר לידי העורר, מהווים חומר חקירה רלבנטי ודחה את כל שאר הבקשה.

דיון והכרעה