ע"ח 5431-12-16 זועבי נ' מדינת ישראל

 1.בחודש יולי ש"ז הגישה המשיבה בבית משפט השלום בטבריה שני כתבי אישום: האחד נגד המערערים, והשני נגד המערער מס' 1, שניהם בעבירות של ציד שלא כחוק.

בבקשה שהגישו המערערים לנשיא בתי משפט השלום במחוז הצפון (כב' השופט דורון פורת) בגדרו של סעיף 49 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – החוק) הם טענו, כב' סגן הנשיא מישורי, שבפניו נקבע הדיון בכתבי האישום, נחשף לעברו הפלילי של המערער 1 במסגרת התדיינות קודמת שהתנהלה בפניו בעניינו של מערער זה. כיוון שכך הם ביקשו, כי שני התיקים שהוגשו בבית משפט השלום בטבריה יעברו לבית משפט השלום בנצרת.

2.כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז דחה את הבקשה כשהוא קובע, כי בקשת המערערים טומנת בחובה טענה לפסלות, וזו צריכה לבוא לפני המותב היושב בדין, ולא בפניו (קרי לא בפני הנשיא). לכך הוסיף הנשיא הנכבד, כי מרחק הנסיעה מטבריה לנצרת איננו מצדיק שינוי של מקום הדיון, מה גם שהנאשמים מצוידים בכלי רכב, ומכתב האישום עולה, כי הציד מושא כתב האישום נעשה באיזור טבריה. לבסוף קבע כב' הנשיא, כי תיקים בתחום המדובר מתנהלים (לפי חלוקת העבודה במחוז, כך יש להבין את הדברים) בבית משפט השלום בטבריה.

3.על החלטה זו מלינים המערערים, בבקשה שהניחו לפניי, ובו הם טוענים, כי אף אם מדובר בטענה לפסלות, די בה כדי להצדיק הוראה של כב' הנשיא להעברת מקום הדיון. הם מפנים, אגב כך, לפסיקתו של כב' הנשיא אשר גרוניס בבש"פ 4147/13, שקבע – בעניינו של מי שהואשם בתקיפת מאבטחי בית המשפט - כי גם אם אין יסוד לטענה לפסלות, מראית פני הצדק מצדיקה העברת מקום הדיון. מכאן מבקשים המערערים ללמוד גם למקרה שלפנינו, נוכח חשיפתו של כב' סגן הנשיא מישורי לעברו של המערער 1, מה גם שכאן מיתוספים שיקולי נוחות שלהם בניהולה של ההתדיינות בבית משפט השלום בנצרת, הקרובה למקום מגוריהם, כפר סולם שליד עפולה.

לכל אלה מוסיפים המערערים טרוניה על כך שכלל כתבי האישום בתחום בו עסקינן מתנהלים בבית משפט השלום בטבריה, בלא שהוסבר להם מדוע כך נעשה. אגב כך הם טוענים לטרחה הרבה שבהגעה לעיר טבריה, בשל פקקי התנועה וכד'.

4.בתשובתה מבקשת המשיבה לתמוך בהחלטת כב' הנשיא פורת. היא טוענת, כי על פי החוק נתונה סמכות מקומית לכלל בתי המשפט במחוז לדון בכתבי האישום דנן. לה, משמע למשיבה, נתונה פררוגטיבה לבחור באיזה בית משפט מאלו שבמחוז יוגש כתב אישום. היא גם מטעימה מדוע בשלוש השנים האחרונות היא מגישה את כתבי האישום בנושא המדובר בבית משפט השלום בטבריה דווקא (שיקולי עומס של בית המשפט, שיקולי התמקצעות של השופטים, ועוד). הואיל וכך, כך מסכמת המשיבה, בקשת המערערים אינה דרה בדלת אמותיו של סעיף 49 לחוק, אלא בגדרי סמכותה שלה להגשת כתבי אישום לפי שיקול דעתה (ועל פי כללי הסמכות המקומית).

5.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים לא מצאתי להתערב בהחלטת הנשיא הנכבד.

ככל שהבקשה נסמכת על טעמים שבפסלות שופט אומר, כי צודקים המערערים בטענתם, לפיה על נשיא בתי משפט השלום לשקול טעמים אלה בגדרו של סעיף 49 לחוק. אלא שטעמי פסלות לא ישמשו עילה להעברת מקום שיפוט, כי אם במקרים מתאימים, ודוגמה ממחישה נתנה המשיבה בסיכום טענותיה, כשהפנתה לבש"פ 4147/13. רוצה לומר, כאשר טעמי הפסלות נוגעים לבית המשפט בו נפתח ההליך, כגון שבהליך מעורב עובד של בית המשפט המסוים או בני משפחתו, כתב אישום שעניינו תקיפתם של מאבטחים בבית המשפט המדובר (כפי שארע בבש"פ 4147/13 הנ"ל), ועוד כיוצא באלה, אפשר וטעמי פסלות, שבמרכזם מראית פני הצדק, עשויים להצדיק העברת מקום השיפוט לבית משפט אחר במחוז, שהרי אין הם מכוונים לשופט פלוני המכהן באותו בית משפט, כי אם להתדיינות בבית משפט זה בכלל. לא כך הם פני הדברים כאשר עניין לנו בטענה לפסילתו של שופט פלוני המכהן בבית המשפט, כגון בשל חשיפתו לעבר פלילי של נאשם (כפי שארע בענייננו, לפי הטענה). בכגון דא על הנאשם לפנות בבקשה לפסילת שופט, ולא בבקשה להעברת מקום הדיון. פשיטא, כי אם תעמוד פסילה שכזו כנגד כלל שופטי בית המשפט המסוים, יהא על נשיא בתי המשפט במחוז להידרש לבקשה להעברת מקום הדיון למקום אחר. אלא שלא זה הוא המקרה שלפנינו. בענייננו יש בידי המערערים לבקש את פסילתו של כב' סגן הנשיא מישורי, ולאחר שיחליט כפי שיחליט, יכלכלו את צעדיהם בהתאם.

6.היסוד האחר לטענת המערערים הינו המרחק מטבריה לנצרת, שלטעמם מצדיק העברת ההתדיינות לבית משפט השלום בנצרת. טענה זו טוב היה לה שלא תיטען משנטענה, ובצדק דחה אותה כב' הנשיא פורת. המרחק בין בתי המשפט בתוך מחוז הצפון איננו כזה המצדיק, בשום אופן, העברה של הליך מבית משפט אחד לאחר. אגב כך אציין, כי גם אם נתפס כב' הנשיא פורת לכלל טעות בציינו כי העבירות בהן עסקינן נעברו באיזור טבריה, אין כדי לסייע בידי המערערים. כאמור, גם אם העבירה נעברה בסביבת נצרת או עפולה או בכל מקום אחר במחוז, אינני רואה כל טעם ראוי להעברת מקום הדיון, כאשר מדובר בתוככי המחוז על רקע המרחק ממקום המגורים לבית המשפט.

7.מכאן לטענתם של המערערים, הבאים בטרוניה על כך שכלל כתבי האישום בעבירות מן הסוג בו עסקינן נדונות בבית משפט אחד במחוז (טבריה), בלא שהדבר יוסבר, ובלא שתינתן להם (ולכלל הנאשמים) הזדמנות לתקוף את ההחלטה.

בטענתם זו טועים המערערים, כיוון שהסמכות בבחירת בית המשפט אליו יוגש כתב אישום נתונה לתביעה, כפוף לכללי הסמכות המקומית, ולא לנשיא בתי המשפט במחוז. אילו ציווה כב' הנשיא להעביר תיק מבית משפט אחד למשנהו בתוך המחוז, היה בידי המערערים להשיג על ההחלטה, בגדרו של סעיף 49 לחוק. לא זה הוא המצב במקרה שלפנינו.

8.משום כל הטעמים הללו הנני דוחה את הערעור.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ז, 20 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.