ע"ח 38089-07-16 - פסקדין

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת קרן מילר) בה"ת 9959-06-16, מיום 18.7.16 (להלן: "ההחלטה האחרונה"). בהחלטה זו נקבע, כי המשיבה תשיב לעוררת כונן מחשב שנתפס במסגרת חקירה המתנהלת נגד העוררת, ובתנאי כי זו לא תעלה לאחר מכן טענה כי אין להשתמש בהעתק החומר המצוי בכונן כראיה. לחלופין נקבע שם, כי העוררת יכולה לקבל העתק של החומר ולהשאיר את הכונן בידי המשיבה. לשיטת העוררת ההחלטה האחרונה אינה כדין, משום שניתנה במסגרת הליך "עיון חוזר", שאינו קיים במקרה כגון דא.

רקע

1. ביום 1.6.16 נתפסו חפצים שונים השייכים לעוררת ובין אלו ציוד מחשוב. החלטה כי יש להשיב את חפצי העוררת התפוסים ניתנה ביום 9.6.16 (להלן: "ההחלטה הראשונה"). ההחלטה ניתנה על סמך הצהרת המשיבה כי היא מוכנה להשיב מיידית את התפוסים לעוררת.

2. בהתאם להחלטה הראשונה, חלק מחפציה התפוסים של העוררת הושבו לה, אך המשיבה סירבה להשיב לה את ציוד המחשוב. משכך, פנתה העוררת לבית המשפט קמא. ביום 14.6.16 ביקש בית המשפט את תגובת המשיבה, ולאחר מכן הוסיף כי יש להשיב את התפוסים מיידית אם אין טעם מיוחד לאי קיום החלטתו. עוד באותו יום, הגיבה המשיבה וטענה כי חלק מהתפוסים עדיין בבדיקה ולכן לא הושבו. בית המשפט חזר והורה למשיבה להחזיר את התפוסים שנשארו בחזקתה (ביום 14.6.16).

3. בדיון, שנערך ביום 16.6.16, הודיעה המשיבה כי עקב חוסר תיאום בין מחלקותיה השונות, היא הודיעה כי ניתן להשיב את התפוסים, כאשר למעשה לא הסתיימה בדיקתם. מאחר שהמשיבה גילתה כי בכונן המחשב שנתפס קיימות ראיות אותן ייתכן ותידרש להציג במשפט (ככל שיהיה), היא ביקשה להשאיר את הכונן בידיה תוך מתן אפשרות לעוררת להעתיק את החומר. עוד ביקשה המשיבה באותו המעמד, כי בית המשפט יראה בתגובתה לבקשה להשבת התפוסים כבקשה ל"עיון מחדש". בית המשפט נעתר לבקשה וקבע, כי החלטה תינתן במועד מאוחר יותר. העוררת עררה על החלטה זו בטענה כי אין הליך של עיון מחדש בקשר עם תפוסים. הערר נדחה משום שמדובר בהחלטת ביניים (ע"ח (י-ם) 38678-06-16 (29.6.16)) וכך גם בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון (בש"פ 5286/16 (5.7.16)).

4. ביום 29.6.16 הודיעה העוררת לבית המשפט, כי קיבלה את ציוד המחשב חזרה למעט הכונן הקשיח, וביום 1.7.16 חזרה על בקשתה כי זה יושב לה. בית המשפט הורה למשיבה להגיב עד ליום 7.7.16, וזו ניאותה לעשות כן אך ביום 11.7.16. לאחר חילופי כתבי טענות נוסף, ניתנה ההחלטה בה עסקינן.

   טענות הצדדים

5. לטענת העוררת ההחלטה הראשונה היא החלטה סופית, וסירוב המשיבה לקיים את ההחלטה זו עולה כדי ביזיון בית המשפט. עוד טענה, כי בית המשפט קמא אינו מוסמך "להפוך" את הודעת המשטרה לבקשה לעיון חוזר וכי הליך העיון החוזר עצמו, כאשר הוא מתייחס לתפוסים, מנוגד לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"), המאפשרת אך הגשת ערר, בסעיף 38א.

6. כן טענה העוררת, כי היא עיתונאית וכונן המחשב התפוס (יחד עם תושבת למחשב מסוג Lenovo שגם הוא נשאר בידי המשיבה) נחוץ לה לצורך עבודתה. מה גם, הוסיפה, כי מדובר בקניינה, המוגן על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לטענתה, הכונן הוחזק ללא "רצף בצווים שיפוטיים", ובמשך שבעה ימים הוחזק ללא סמכות ולבטח ללא סמכות לערוך בו חיפוש.

7. מנגד טענה המשיבה, כי לבית משפט קמא היתה הסמכות להורות על עיון חוזר בהחלטתו הראשונה, שעה שזו נסמכה על הסכמת הצדדים שמקורה בטעות, שכן המשיבה לא סיימה באותו המועד את בדיקת ציוד המחשב שנתפס. לעניין זה הפנתה המשיבה לבש"פ 5234/14 הלוי נ' מדינת ישראל (21.12.14) (להלן: "עניין הלוי"). כן טענה המשיבה, כי מאחר שגם כך היתה לה זכות לערור על ההחלטה הראשונה לא ניתן לומר כי המשך החזקת התפוס היתה בלתי חוקית.