ע"ח 22812-02-15 יוסופוב נ' מדינת ישראל,ע"ח 22834-02-15 יוסופוב נ' מדינת ישראל

העוררים הם הוריו של הנאשם ניגאט יוסופוב, אשר עומד לדין בשני תיקים פליליים:

ת"פ 267912-09-14; ות"פ 29617-03-14 אשר קבוע היה לדיון בפני כב' השופט דרויאן בבימ"ש השלום בתל-אביב. עניינם של שני התיקים עבירות רכוש.

במסגרת מ"ת 26690-09-14 שוחרר הנאשם בערבויות ובתנאים מגבילים למעצר בית מוחלט, בפיקוח הוריו אשר ערבו לשחרורו, ובאיזוק אלקטרוני.

במסגרת מ"ת שוחרר הנאשם ב-23.3.14 בערבות עצמית בסך 5000 ₪ ובחתימת ערבות צד ג' של שני ההורים, כל אחת בסך 5000 ₪. הנאשם אמור היה להימצא במעצר בית מוחלט, אולם, תנאים אלה מותנו במרוצת הזמן, למעצר בית בשעות הלילה (ללא קשר לתיק הראשון).

בדיון שהתקיים בתאריך 15.1.15 במסגרת מ"ת 26690-09-14, בפני כב' השופטת תבור, נמסר, כי הנאשם נמלט מהארץ בתאריך 16.12.14.

המשיבה עתרה לחלט את הערבויות.

ב"כ הערבים, הם העוררים שלפניי, התנגד לחילוט ערבויות צד ג', בטענה כי ניתן לקבל את דברי האב שעשה את המוטל עליו במשימת הפיקוח, שכן, באותו יום הסיע את הנאשם למוקד רפואי בחולון משום שהיה לו חום, ואין לו צל של מושג כיצד נמלט הנאשם מהמקום ומהארץ. ומכל מקום, האב מיהר להודיע למשטרה, כחובתו, ועל כן, לא ניתן לייחס לו הפרה של משימת הפיקוח.

כב' השופטת תבור לא התרשמה מהטיעונים ומדברי הערבים. לאחר דיון ממצה בעובדות הנוגעות למידת הפיקוח שקיימו הערבים על הנאשם, ונוכח טענת הערבים/העוררים כי לא היו שותפים למזימת ההיעלמות, וכי מילאו את חובתם כמפקחים והודיעו למשטרה על היעלמותו של הנאשם סמוך לאחר שגילו כי נעלמו עקבותיו מהמוקד הרפואי שאליו הוביל אותו אביו, דהיינו: בשעה 21.00, קבעה את הממצאים הבאים:

בתאריך האמור, בשעה 19.20, הודיע הנאשם ליחידה לפיקוח אלקטרוני כי הוא יוצא ממעצר הבית לבית החולים איכילוב עקב כאבים.

גם האב דיווח שהסיע את הנאשם למוקד הרפואי בערך בשעה 19.00.

אלא שבנקודת ביקורת הגבולות והדרכונים נמסר, כי כבר בשעה 20.37 עבר הנאשם בנקודת ביקורת הגבולות בנתב"ג.

ההודעה על היעלמותו של הנאשם נרשמה כתלונה/אירוע רק בשעה 23.16.