1.לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת שרון- גרין), במסגרתה נדחתה בקשתו של העורר לקבלת חומר חקירה לפי ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ").
2.כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת איומים לפי חוק העונשין, התשל"ז- 1977.
מכתב האישום עולה כי ביום 4.8.14, עת סיימו העורר וזוגתו (להלן: "המתלוננת") דיון בבית הדין הרבני במסגרת הליכי הגירושין שלהם, איים העורר על המתלוננת בכך שאמר לה: "את לא תקבלי ממני גט, אני אחתוך אותך", ובהמשך: "אני ארצח אותך".
3.ביום 3.11.14 פנה ב"כ העורר למשיבה בבקשה , אשר צומצמה בהמשך, לקבל לידיו את חומר החקירה המצוי בתיקים סגורים, בהם נחקרו תלונות קודמות של המתלוננת כנגד העורר.
ביום 8.12.14 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי עפ"י הפסיקה שנקבעה בבית המשפט העליון בבש"פ 1408/14 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (להלן: "פרשת פלוני"), נקבע באופן מפורש כי תיקים סגורים אינם בגדר חומר חקירה וכי חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק המרשם הפלילי"), הוא הקובע את הגופים להם מותר להעביר מידע בדבר תיקים סגורים, כאשר העורר לא נמצא בתוכם. לפיכך קבע בית המשפט קמא, אף מבלי שעיין בחומר המבוקש, כי דין הבקשה להידחות.
4. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.
לטענת ב"כ העורר שגה בית המשפט עת החיל את האמור בפרשת פלוני על עניינו של העורר וזאת כאשר הנסיבות בין שני המקרים שונות לחלוטין. לטענתו, בניגוד לקבוע בפרשת פלוני, שם נדרש עיון בתיקים סגורים על סמך תלונות שהוגשו כנגד המתלונן, הרי שבענינינו המבוקש הוא לקבל חומר חקירה מתוך תלונות שהוגשו כנגד העורר עצמו.
לטענת ב"כ העורר, ההבדל בין הנסיבות משנה לחלוטין את נקודת האיזון בבקשה, כאשר אין עוד סכנה כי עיון בתיקים הסגורים יגרום לפגיעה באינטרס ציבורי חשוב או לנזק כלשהו כגון השחרת פניו של עד. ב"כ העורר הוסיף והפנה לחשיבות החומר המבוקש, כאשר התלונות הקודמות שהגישה המתלוננת כנגד העורר הוגשו בסמיכות לתלונה בגינה הוגש כתב האישום ונסגרו כולם. בנסיבות אלו טען כי המדובר בחומר חקירה רלוונטי ביותר לצורך הגנת העורר וכי אף אם קיים אינטרס כלשהו לשמירה על פרטיות המתלוננת, הרי שהוא נסוג מול זכות העורר להגנה ושמירה על שמו. לתמיכה בכל טענותיו הפנה ב"כ העורר להחלטה שניתנה לאחרונה בבית משפט השלום ברמלה (בע"ח 6888-07-14 אבו גאנם נ' משטרת ישראל), אשר הכריעה בסוגיה זהה עפ"י המבוקש בערר.
5.בדיון לפניי שב ב"כ העורר על עיקרי טענותיו והדגיש כי מקום שהתיק כנגד העורר מתבסס כולו על שיקולי מהימנות, יש צורך מהותי בקבלת חומר החקירה המבוקש.
מנגד, התנגדה ב"כ המשיבה לבקשה. ב"כ המשיבה הסכימה אומנם כי במקרים חריגים ניתן לראות בתיקים סגורים כחומר חקירה עפ"י החוק, אולם טענה כי בחינה זאת יש לעשות במשנה זהירות ורק כאשר לחומר יש זיקה ורלוונטיות לאישום הנוכחי. לטענתה, התלונות הקודמות כנגד העורר כלל לא הוגשו בסמיכות לאירוע נשוא כתב האישום ומכל מקום אין המדובר בחומר הרלוונטי להגנת העורר. ב"כ המשיבה הפנתה לפסיקה ולחקיקה הרלוונטית, לפיהם טענה כי העורר לא הציג קשר בין החומר המבוקש וכתב האישום שהוגש כנגד העורר, כמו גם על חשיבותו של חומר זה לצורך הגנתו של העורר. הוסיפה, כי על מנת לבחון את התלונות הקודמות יאלץ בית המשפט לערוך "משפט בתוך משפט".
אציין בקצרה כי במסגרת הדיון טענה ב"כ המשיבה כי הבקשה שלפניי צריכה הייתה להיות מוגשת לפי סעיף 108 ולא לפי סעיף 74 לחסד"פ. בטענות אלו של ב"כ המשיבה לא מצאתי חשיבות של ממש להכריע במסגרת החלטה זו, כאשר מכל מקום לא עולה כי הסוגיה כלל עלתה במסגרת החלטתו של בית המשפט קמא. אוסיף בקצרה כי בהתאם לפסיקה שתצוין בהמשך, הכיר אף בית המשפט העליון (כב' השופט עמית) באפשרות לבחון את סוגיית התיקים הסגורים לאורו של סעיף 74 לחסד"פ.
אוסיף ואדגיש כי במסגרת הדיון הוצג לעיוני חומר החקירה המבוקש בשלושת התיקים הסגורים.
דיון והכרעה
6.המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה לעיון בחומר חקירה מצויה בסעיף 74(א) לחסד"פ, הקובע לאמור:
![מלבן 2]()
![]()
74.(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו."
רבות נכתב אודות פירוש הביטוי "חומר חקירה", כפי לשון סעיף 74(א) הנ"ל, כך קבע ביהמ"ש העליון בבש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 203, ע' 206 כך:
"השאלה אם חומר מסוים מהווה 'חומר חקירה' תוכרע באופן פרטני, על-פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש. בהקשר זה נפסק כי יש ליתן למונח 'חומר חקירה' פירוש רחב, הכולל אף חומר ראייתי שיש לו קשר עקיף ליריעה הנפרסת במסגרת משפטו של הנאשם. עם זאת אין לכלול בגדר התיבה האמורה ראיות אשר מידת הרלוונטיות שלהן להליך הפלילי הינה רחוקה ושולית (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל [2], בעמ' 129; בש"פ 5425/01 אל חאק נ' מדינת ישראל [3], בעמ' 430-429)."
בענייננו, חומר החקירה המבוקש הינו כאמור מידע המצוי בתיקים סגורים, בהם נחקרו שלוש תלונות קודמות שהגישה המתלוננת כנגד העורר.
אדגיש כבר עתה כי הכרעתו של בית המשפט קמא, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטתו מיום 8.12.14, אינה מקובלת עליי. אכן, במסגרת פרשת פלוני נקבע בבית המשפט העליון ע" כב' השופט סולברג כי לא ניתן למסור מידע בעניין תיקים סגורים, אלא מכוח הוראות סעיף 11 לחוק המרשם הפלילי והתוספת לחוק זה. אולם מנגד, בהחלטה אחרת של בית המשפט העליון בבש"פ 5535/13 מדנית ישראל נ' שימשילשווילי, פורסם בנבו) (להלן: פרשת "שימשילשווילי"), קבע כב' השופט עמית כי סעיף 74 לחסד"פ הוא הדין החולש על סוגית העיון בחומר חקירה ואין לקבל את הטענה לפיה חוק המרשם הפלילי יוצר מסלול נפרד ומנותק מהוראות החסד"פ. כעולה מהחלטתו של כב' השופט עמית בפרשת שימשילשווילי, המסלול לבחון בקשה לעיון בתיקים סגורים הינו ראשית עפ"י סעיף 74 לחסד"פ ובהתאם למבחן הרלוונטיות שנקבע בגדרו.