ע"ח 17097-12-14 מדינת ישראל נ' לסרי ואח'

בפני ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בראשל"צ בתיק 5350-0614, מיום 25.11.14 בגדרה הורה על שחרור שני כלי רכב שנתפסו מידי המשיבים בכפוף להטלת עיקול על כל רכב והוצאת פוליסת ביטוח מקיף לידי המבקשת, הפקדת סך של 20,000 ₪ ואיסור ביצוע כל דיספוזיציה וכן על שחרור סך של 50,000 ₪ מתוך הסך של 350,000 ₪ אשר הוקפאו.

העובדות:

במסגרת חקירה של היחידה הכלכלית בעבירות של ניהול וארגון הימורים, הלבנת הון ועבירות על פקודת מס הכנסה כנגד המשיבים, נעצר המשיב ביום 18.5.14. עם מעצרו נתפס רכוש לצורך חילוט עתידי. הרכוש כלל, בין השאר שני כלי רכב (ניסן מ.ר.89-391-72 ויונדאי מ.ר. 34-455-66) והקפאת סך של 350,000 ₪.

המשיב הגיש בקשה לשחרור כלי הרכב וביום 28.7.14 הורה בית משפט קמא (כב' סגן הנשיאה הש' שמעון שטיין) על השבת כלי הרכב בתנאים שלא כללו הפקדה כספית. ערר שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"ח 1457-06-14), התקבל ובית המשפט (כב' השופטת קלרה רג'יניאנו) שינה את סכום ההפקדה והורה כי כלי הרכב ישוחררו בכפוף להפקדת סך של 45,00 ₪ (15,000 ₪ בגין רכב היונדאי ו-30,000 ₪ בגין רכב הניסן) שאר התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא נותרו על כנם.

בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט העליון (בש"פ 5723/14) דחתה תוך שבית המשפט (כב' השופט ג'ובראן) ציין :

"אכן, הותרת הרכב ברשות המשטרה פוגעת בזכותו הקניינית של המבקש. אולם, הפקודה מאפשרת את תפיסת הרכב בהיותו בטחון לחילוט עתידי. באיזון בין הפגיעה בקניין המבקש ובין האינטרס הציבורי הקיים באפשרות החילוט העתידי, גובר האינטרס הציבורי. המדובר בזמן סביר לקידום ההליך הפלילי על מנת לקבל את התמונה המלאה בדבר תפיסת הרכבים".

המשיב לא הפקיד את הסכומים האמורים וכלי הרכב נותרו בידי העוררת.

ביום 6.11.14 הגישה המבקשת "בקשה להאריך תוקף החזקת תפוסים וצווי הקפאה למשך 180 יום". בהתייחס לרכבים שנתפסו ולחשבון הבנק שהוקפא קבע בית המשפט קמא (כב' סגן הנשיאה הש' שמעון שטיין) בהחלטתו מיום 25.11.14 חזר בית המשפט קמא על הדברים שנאמרו בהחלטתו הקודמת, ואף אושרו על ידי בית המשפט המחוזי, כי בידי המבקשת מצוי בסיס ראייתי המלמד על החשדות המיוחסים למשיב שהוא החשוד העיקרי. עוד קבע כי גובה סכום העבירה המיוחס לו גבוה בהרבה מהסכומים שנתפסו. מדובר בפרשה מסועפת ולפיכך יידרש עוד זמן ממושך עד שתתקבל החלטה באשר להגשת כתב אישום ו"במכלול האיזונים הרלוונטיים בין זכות הקניין של המשיבים לבין מניעת האפשרות להעלים רכוש אותו ניתן לחלט בעתיד, נוטה הכף בענייננו בבירור לטובת המדינה" על אף האמור ובשל חלוף הזמן והצורך להמעיט בפגיעה בזכות הקניין של המשיבים קבע בית המשפט קמא כי "המבקש (המשיב דכאן – ז.ב.) הצהיר באמצעות ב"כ כי אין לו כסף לביצוע ההפקדה, ואני סבור כי משך הזמן שחלף מעת התפיסה, העובדה שמדובר בכלי רכב שחלוף הזמן מוריד מערכו, מאפשר לצמצם את סכום ההפקדה לסך של 20,000 ₪"

לגבי הסכומים שהוקפאו – 350,000 ₪ - קבע בית משפט קמא כי ניתן לשחרר לידי המשיב 50,000 ₪ מתוכם.

על החלטה זו הוגש הערר בפני.

לטענת העוררת, היקף העבירה המיוחס למשיבים עומד על 2.1 מליון ₪ ושווי הרכוש שנתפס עומד על כשליש מהסכום האמור.

העוררת מפנה לפסיקת בית המשפט העליון המלמדת כי במסגרת האיזון שנעשה בין הפגיעה בקניין והצורך בתפיסת חפצים כדי למנוע הברחתם כדי שניתן יהיה לחלטם בבוא העת הורו בתי המשפט על הפקדת כ- 30% - 50% מערך כלי הרכב ובענייננו סכום ההפקדה שנקבע על ידי בית המשפט קמא עומד על כ- 15% משווי כלי הרכב.