מדינת ישראל נ' לוי ואח'

החלטה זו ניתנת בטענה מקדמית לסילוק על הסף של ערר על החלטה המורה על חיוב המדינה בהוצאות משפט.

השאלה שתידון במסגרת החלטה זו היא מהו המסלול המשפטי הנכון להגשת ערר על חיוב המדינה בהוצאות משפט - האם בדרך של ערעור פלילי או בדרך של ערעור אזרחי או שמא ערר בדן יחיד כפי ההליך הנוכחי ?

רקע דיוני

כנגד המשיבים מתנהלת חקירה בגין חשד לפיו המשיבה 2 שהינה חברת שמירה (להלן- "החברה") הוצגה ככזו הנמצאת בבעלותו של המשיב 1, שעה כי למעשה הייתה היא בבעלותו של המשיב 4, וכי הסיבה למצג הכוזב כאמור נעוצה בכך שהמשיב 4 הינו בעל עבר פלילי וככזה אינו כשיר לקבל רישיון לעסוק במתן שירותי שמירה. כמו כן בגין חשד לביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע וקבלת דבר במרמה וכן בגין חשד לביצוע עבירות מס והלבנת הון בהיקף כספי הנאמד בכ- 200,000,000 ש"ח.

במסגרת החקירה נתפס רכוש רב השייך למשיבים, הקשורים כולם על פי החשד לחברה ובכלל זה נתפסו נכסי נדל"ן, חשבונות בנק, מכוניות וכסף מזומן.

המערערת הגישה, במסגרת תיק ה"ת 45436-06-16, בבית משפט השלום בתל אביב- יפו, בקשות להארכת תוקף צו התפיסה לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן – "פסד''פ") לפי שבכוונתה לבקש לחלט את הרכוש התפוס בסיום ההליך הפלילי, יחד עם בקשות להארכת תוקפם של הערבויות ותנאי השחרור ממעצר.

בדיון שהתקיים ביום 2.7.17 בפני בית משפט קמא הודיע בא כוח המערערת כי מכתבי "שימוע" (הכוונה מן הסתם למכתבי "יידוע" בהתאם לסעיף 60 א. לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ''ב – 1982 להלן – "חסד''פ"), יישלחו עד לסוף פגרת הקיץ של בתי המשפט. בהחלטה שניתנה באותו היום הורה בית משפט קמא על הארכת תוקף התפוסים עד ליום 5.9.17. עוד קבע בית המשפט בהחלטתו כי אי משלוח מכתבי שימוע עד ליום 5.9.17 עשוי להוות שיקול משמעותי להמשך הארכת התפיסה לגבי כלל הרכוש או חלקו.

ביום 4.9.17 הגישה המערערת בקשה נוספת להארכת צו התפיסה של הרכוש בשלושה חודשים נוספים. בהודעה אשר הוגשה לבית המשפט ביום 7.9.17 הודיע נציג המשטרה כי בעקבות דיון שנערך ביום 6.9.17 בפרקליטות הוחלט כי מכתבי השימוע "יוצאו" במהלך חודש ספטמבר. נוכח הודעה זו, קבע בית משפט קמא את הדיון בבקשה להארכת תפוסים בעניינם של כל המשיבים אשר התנגדו לבקשה ליום 1.10.17.

בדיון שהתקיים ביום 1.10.17 בפני בית משפט קמא הודיעו באי כוח המשיבים כי לא נשלחו אליהם מכתבי שימוע, אלא שבפתח הדיון הגיע לאולם נציג המערערת כשבידיו מכתבי שימוע וטיוטות של "כתבי חשדות". בית משפט קמא מצא כי לאחר שהונחו לפניו מכתבי השימוע וטיוטות הללו וכי נוכח ראיות המבססות את החשדות הרלוונטיים נגד המשיבים, לא מוצדק לשחרר את התפוסים.