ע"ח 12306-07-14 סימון נ' מדינת ישראל - פסקדין

לפני ערר על החלטתו של כב' השופט יעקב בכר במסגרת בפ"ת (תעבורה עכו) 369-06-14 בה הורה על פסילת רישיון הנהיגה של העורר לתקופה של 3 חודשים. כנגד העורר הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, וזאת בהקשר לאירוע מתאריך 16.3.14 אז, על פי הטענה, נהג בהיותו שיכור כשבדמו אלכוהול ברמה של 200 מיליגרם בכל 10 מיליליטר דם, היינו – פי 4 מהמותר. העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ואישר (בפני שוטר התנועה וכן במסגרת השימוע לעניין הפסילה המנהלית) כי עובר לבדיקה הוא שתה 3-4 בקבוקי בירה. העורר אף נכשל בבדיקות מאפיינים. בית המשפט קמא הפנה לכך כי העורר ניסה להימלט מהזירה כאשר התבקש לעצור את רכבו. משכך, קבע בית המשפט קמא כי מדובר במשיב שנשקפת ממנו מסוכנות. עוד התייחס בית המשפט קמא לעברו התעבורתי של המשיב וקבע כי מדובר בעבר תעבורתי שאינו מכביד במיוחד הגם שאינו קל. בית המשפט לא התעלם מהשיהוי המסוים שבהגשת בקשת הפסילה ובשקלול כלל הנתונים לעיל קבע כי מחד, יש מקום להורות על פסילת רישיונו של המשיב אולם מנגד, יש לקצוב את תקופת הפסילה ל 3 חודשים בלבד.

במסגרת נימוקי הערר טענה ב"כ כוחו של העורר כי התנהלות המשיבה לא היתה ראויה וכי יש בדבר כדי ללמד כי גם המשיבה לא סברה שנתוניו של העורר ונסיבות האירוע בגינו הוגש כתב אישום מצדיקים את פסילת רישיון הנהיגה. בהקשר זה, הפנתה ב"כ העורר לכך כי בקשת הפסילה הוגשה למעלה מחודשיים לאחר שהסתיימה תקופת הפסילה המנהלית ולא רק זאת אלא שבקשת הפסילה נמסרה לעורר רק עת שהגיע לישיבת ההקראה. הדבר הוביל לדחיות נוספות בהן המשיך העורר לנהוג. לכן, על רקע האמור לעיל ועל רקע עברו התעבורתי הלא מכביד, סברה ב"כ העורר כי יש לבטל את הפסילה שהוטלה. עוד נטען, כי קיים ספק באם העורר לא נשמע להוראות השוטרים וממילא הדבר לא נכלל בכתב האישום.

מנגד, עתר ב"כ המשיבה לדחות את הערר. ב"כ המשיבה ציין כי לא רק שאין כל טעות בהחלטת בית המשפט קמא אלא שהיא אף נוטה לקולא. לעניין השיהוי נטען כי ככל הנראה הדבר נעשה על רקע עומסי העבודה.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתיק החקירה שהועמד לרשותי, סבורני כי אין כל מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. מדובר בהחלטה מאוזנת וסבירה שלקחה במסגרת שיקוליה את נסיבות האירוע, במהלכו – ולו לכאורה בשלב זה – שתה העורר 3-4 בקבוקי בירה דבר שהוביל להימצאות ערכי אלכוהול הגבוהים פי 4 מהמותר. מסוכנותו של העורר הינה אם כן ברורה. מנגד, שקלל בית המשפט קמא את האמור לעיל, עם עברו הלא מכביד, באופן יחסי של העורר, דבר שהוביל לקביעת תקופת פסילה מדודה של 3 חודשים. מדובר בתקופת פסילה הנוטה אף לקולא ומשכך איני סבור שיש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

סוף דבר, אני מורה על דחיית הערר.

לשלוח לצדדים.