ע"ו 64698-12-14 מ' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום - פסקדין

1. המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק דין שניתן בעניינה ביום 1.2.15 בהעדר התייצבות.

2. המבקשת הגישה ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה מיום מיום 26.12.13. הערעור הוגש ביום 30.12.14 דהיינו, למעלה משנה לאחר קיום הישיבה של הועדה הרפואית העליונה. כפי שעולה מהערעור ההודעה על החלטת הועדה הרפואית העליונה נשלחה למערערת ביום 7.9.14. גם כך עבר המועד הקצוב להגשת ערעור.

3. על מועד הדיון ניתנה הודעה למערערת ביום 31.12.14. ביום 19.1.15 התבקשה דחיה של לפחות שלושה חודשים על ידי ב"כ המערערת, אשר לווה אותה בדיונים קודמים. הבקשה נדחתה, תוך הסבר כי טווחי הזמן בהם נקבעים ערעורי נכים הינם קרובים, ואין לדחותם.

4. ביום הדיון לא התייצב ב"כ המערערת ואף לא המערערת, ללא כל הודעה. ב"כ המשיב התייצב לדיון. כעת טוענת המערערת כי היתה חולה. צורף אישור רפואי מיום 4.2.15 (שלושה ימים לאחר מועד הדיון ) הקובע תקופת מחלה רטרואקטיבית, מיום 30.1.15.

5. בבקשה לביטול פסק דין על פי צד אחד, שניתן בשל אי התייצבותו של המבקש, יש לבחון מהי הסיבה לאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת.

6. ראשית, המועד להגשת הערעור הוא בתוך 45 יום מקבלת ההודעה מקצין התגמולים על קביעת הועדה. המועד להגשת הערעור מופיע מודפס באופן בולט בהודעת קצין התגמולים לנכה. מועד זה חלף עוד טרם הגשת הערעור על ידי המערערת, ולפיכך , יש מקום לדחיית הערעור ולו מטעם זה.

7. המערערת מלינה בערעורה על דרגת הנכות שקבעה לה הועדה. על פניו, סיכוייו של ערעור כזה קלושים במיוחד, שכן הערעור לבית המשפט המחוזי הוא בנקודות משפטיות בלבד, כפי שנקבע בס' 12א (א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959 . אין לבית המשפט סמכות להתערב בקביעות רפואיות, באשר הן. המערערת איננה מציינת נקודה משפטית כלשהי.

8. בנוסף, האישור הרפואי שהומצא הינו אישור שניתן בדיעבד, שלושה ימים לאחר מחיקת הערעור. המערערת לא נתנה כל הודעה טרם המועד הקבוע לדיון או בבוקר הדיון, אלא רק לאחר שניתן פסק הדין של המחיקה.

9. מכל הסיבות המנויות לעיל, לא מצאתי לנכון לבטל את פסק הדין אשר הורה על מחיקת הערעור. אדגיש, כי בפני המערערת פתוחה הדרך להגיש בקשה חדשה לועדה מחוזית, בכפוף לתקופה הקבועה בחוק, אם היא סבורה כי יש החמרה כלשהיא במצבה.