ע"ו 31360-06-15 - פסקדין

1.עניינו של הערעור שלפנינו בקביעתה של וועדת הערעורים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, לפיה מועד זכאותו של המערער הנו החל מאפריל 2010, ולא החל מיום 6/2/03 שבו הגיש את תביעתו המקורית. המערער מבסס טענותיו על מכתב ששלחה לו המשיבה ביום 10/2/03 בו צוין, כי "אנו מאשרים קבלת מסמכי התביעה...מכל מקום, מועד זכאותך לתגמולים, אם תמצא זכאי/ת לתגמול, יהיה יום קבלת מסמכי התביעה דהיינו 06/2/03, התגמולים ישולמו לך החל מתאריך זה". המשיבה טוענת, מנגד, כי המערער הוכר בהתאם להחלטה המנהלית ליוצאי לוב והיה מודע למועד הזכאות על פיה, ולאישוש טענתה היא מפנה, בין היתר, למכתב בן שלוש שורות, ללא כותרת, הנחזה להיות חתום על ידי המערער, ובו נאמר: "אני הח"מ...מבקש לחדש את הטיפול בתיק בעקבות הלכת הפחד...ואני יודע ובמידה ואני יכיר את התביעה ההכרה תהיה מאפריל 2010" (כך במקור).

2.המחלוקת הונחה לפתחנו כבר בערעור קודם שהוגש על ידי המערער בשנת 2013, בע"ו (ת"א) 45402-03-13. בפסק דיננו מיום 12/9/13 התייחסנו לטענתה דלעיל של המשיבה: "...לא הוסבר מה אירע לתביעה מאז שהוגשה בשנת 2003, מדוע הועברה למסלול מנהלי על אף שהמערער בקש לחדשה בעקבות 'הלכת הפחד', והאם המערער הבין כי המסמך דלעיל מבטל את המכתב שקיבל בחודש פברואר 2003 וחתם עליו מתוך גמירת דעת". משכך, הורינו על החזרת התיק לוועדת הערעורים על מנת שתיתן דעתה על הסוגיה ותשלים את פסק דינה לגביה.

3.בפסק דינה מיום 20/4/15 ציינה ועדת הערעורים, כי המערער לא התייצב לדיון פעמים מספר, על אף שהיה ער למועדים שנקבעו, וכי בהעדר התייצבות כאמור אין הועדה יכולה לקבל את התייחסותו לשאלות שפורטו בפסק דיננו הקודם (כמפורט בסעיף 2 לעיל), אלא כל שביכולתה לעשות הוא "להתייחס למצב המשפטי בהתאם לנתונים שבפנינו". ועדת הערעורים הוסיפה, כי מקרהו של המערער הוא מקרה מובהק של תביעה אשר עד למתן פסק הדין ג'וליה טייר דינה היה להידחות, שכן בריחה מחמת סכנות הכרוכות בהפצצות העיר טריפולי לא הקימה עד אז עילת נרדפות. בהינתן שתביעתו של המערער הוגשה על ידי עורכת דין יש להניח כי המצב המשפטי היה ברור למערער וזו הסיבה לכך שלא פנה למשיבה על אף שלא קבלה כל החלטה בעניינו. ביום 14/11/10 פנתה למשיבה בשם המערער עו"ד מכלוף בציינה זכאותו לאור ההחלטה המנהלית, וסמוך לכך הומצא לתיק גם מכתבו דלעיל של המערער לפיו הוא מודע כי זכאותו תהיה מאפריל 2010 (מועד תחולת ההחלטה המנהלית). ההכרה במערער נעשתה במענה לבקשות אלה. כמו כן ציינה הועדה, כי משבחר המערער במסלול המנהלי, הנו מנוע לקיים במקביל הליך פרטני אלא אם יוותר קודם לכן על זכאותו לפי ההחלטה המנהלית. על יסוד האמור לעיל סכמה ועדת הערעורים וקבעה, כי מועד תחילת זכאותו של המערער הנו 1/4/10.

4.המערער לא השלים עם פסק דינה השני של ועדת הערעורים והגיש את הערעור שלפנינו. לבקשת המערער התקיים הדיון בדרך של סיכומים בכתב, תוך שנקבע כי הודעת הערעור וכל יתר החומר שיוגש על ידי המערער יראו כסיכומים מטעמו. בהודעת הערעור ובמכתבו מיום 10/12/15 חזר המערער והדגיש, כי המשיבה התחייבה שמועד זכאותו יקבע למן יום הגשת תביעתו המקורית, וכי מכתבו בן שלוש השורות לא מהווה ויתור על זכותו שיעשה כן. המערער אף הסמיך את בית המשפט לפסוק בערעור בדרך של פשרה וללא מתן נימוקים. המשיבה, מנגד, תמכה בפסק דינה של הערכאה הראשונה תוך שהבהירה, כי ככל שהמערער מבקש לחזור בו מהמסלול המנהלי ולמצות את בירור זכאותו הפרטנית – הרי אינה מתנגדת לכך.

5. לאחר ששקלנו את טענותיהם של הצדדים הגענו למסקנה, כי קצרה ידינו מלהושיע: המערער למעשה זנח בשעתו את קידום תביעתו המקורית, שכן מיום 2/2/03 ועד 14/11/10 לא הייתה כל פעילות בתיקו, זאת, מן הסתם, נוכח היותה חסרת סיכוי בעידן המשפטי שקדם להלכת טייר. לאחר הלכת טייר ופרסום ההחלטה המנהלית חודשים מספר לאחר מכן, פנו המערער ובאת כוחו דאז למשיבה בבקשה למימוש הזכאות על פי ההחלטה המנהלית, ובקשתם נעתרה, וזאת מבלי שנבחנה שאלת נרדפותו הפרטנית-קונקרטית של המערער (שהרי זוהי מהותה של ההחלטה המנהלית). בהתאם להלכה הפסוקה, משבחר המערער לממש את זכאותו מכוח ההחלטה המנהלית קיבל על עצמו - בבחינת שטר ושוברו בצידו - גם את מועד הזכאות האחיד שנקבע בהחלטה זו, ואין הוא יכול להוסיף ולדבוק במקביל בתביעתו הפרטנית ולעתור לקביעתו של מועד זכאות מוקדם יותר. יושם לב, כי במכתבה של המשיבה מיום 10/2/03, המהווה את אבן המסד לערעור, התחייבה המשיבה כי מועד זכאותו של המערער ייקבע ליום 6/2/03 רק "אם תמצא זכאי/ת לתגמול", היינו, כפוף לבירור פרטני של נרדפותו שיסתיים בהכרה בזכאותו. צודקת המשיבה בציינה כי ככל שהמערער מעוניין לאכוף על המשיבה התחייבות זו, עליו לוותר קודם לכן על זכאותו בהתאם להחלטה המנהלית.

6.אין בידינו, אפוא, להיעתר לערעור.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ו, 22 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.