ע"ו 23544-11-13 ו. ח. נ' הרשות המוסמכת חוק נכי רדיפות הנאצים - פסקדין

1.לפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, אשר ניתן ביום 14/10/13 בע"ו 15360-09-09, לפיו נדחה ערר שהגישה המערערת על החלטת המשיבה שלא להכיר במחלת הסוכרת שממנה היא סובלת כקשורה לרדיפות.

2.בהינתן שהמערערת, ילידת שנת 1935, שייכת למעגל השני של הניצולים, הרי שלפי אמות המידה שקבעה ועדת שני תוכל לזכות בהכרה אם יעלה בידה לשכנע שמחלת הסוכרת פרצה אצלה עד שנת 1985. על רקע נקודת מוצא זו טענה המערערת, כי המחלה התגלתה אצלה עוד בהיותה בת 31 שנים. לאישוש טענתה הסתמכה המערערת על תעודה רפואית שנערכה ביום 14/2/11 על ידי האנדוקרינולוג ד"ר סיני, שבה נרשם: "על פי דברי הנ"ל בגיל 31 עברה העמסת סוכר בבית חולים ביקור חולים על ידי פרופ' גלמן מנהל מחלקת נשים והעמסה לא הייתה תקינה והעידה כבר אז על נטיה לסכרת...יש לציין שאצל הנ"ל אין סיפור משפחתי של סכרת...". ד"ר סיני הוסיף וציין, כי במערכת המחשוב של קופת חולים קיים תיעוד אודות ערכי סוכר לא תקינים למן שנת 1993, וכי על רקע מכלול הנתונים "ניתן לסכם שגילוי של הפרעה בחילוף החומרים של סוכר בגיל 31 בהעמסת סוכר ללא סיפור משפחתי של סכרת קרוב לוודאי היא כתוצאה של טראומה קשה והתעללויות שהנ"ל עברה בגיל צעיר יותר בעת מלחמת העולם השניה".

3.ועדת העררים קבעה בפסק דינה כי בהעדר מסמך רפואי שנרשם על ידי פרופ' גלמן המתעד את ערכי הסוכר אין בידה לקבל את הערר. המערערת לא השלימה עם פסק הדין ומכאן הערעור שלפנינו.

4.בעיקרי הטיעון ובהשלמת הטענות לפנינו חזרה המערערת על טענתה הנ"ל והדגישה, כי נוכח העובדה שבקופת חולים לא נשמר תיעוד רפואי לפני שנת 1993 ראוי היה להסתמך על עדותה ועל התעודה הרפואית שרשם ד"ר סיני. המערערת הוסיפה, כי בנסיבות העניין היה על ועדת העררים לזמן את ד"ר סיני להעיד לפניה כדי לעמוד מקרוב על ממצאיו וקביעותיו.

5.המשיבה תמכה בפסק דינה של ועדת העררים, מטעמיו.

6.לאחר ששקלנו את טענותיהם של הצדדים הגענו למסקנה, כי אין מנוס מדחיית הערעור.

אבן המסד לסברתו של ד"ר סיני בדבר קיומו של קשר סיבתי בין קורותיה של המערערת בעת המלחמה לבין פרוץ מחלת הסוכרת הנו הנתון בדבר גילויה המוקדם של המחלה בעת בדיקת העמסה שערך פרופ' גלמן בשנת 1966, עת מלאו למערערת 31 שנים. דא עקא, נתון זה אינו נתמך בתיעוד רפואי כלשהו ומקורו אינו אלא בעדותה היחידה של המערערת. ועדת העררים, אשר שמעה את העדות ובחנה את מכלול הנתונים, סברה כי בעדות זו אין די כדי לבסס מסקנה רפואית העומדת באמות המידה שקבעה ועדת שני. תימוכין לעמדתה של ועדת העררים בנקודה זו אפשר למצוא במסמך נוסף שרשם ד"ר סיני בשנת 2010, שבו צוין תחת הכותרת: "סיבת ההפניה": "...סכרת משנת 2000 על פי בדיקות הדם.." (מסמך 40 למוצגי המערערת). עם כל האהדה למערערת ורצוננו לסייע, אין עילה להתערבותנו בעניין זה.

בהינתן שטענותיה של המערערת נשענות כולן על מה שמסר לה, לדבריה, פרופ' גלמן – לא היה בזימונו של ד"ר סיני לעדות כדי להעלות או להוריד.

7.הערעור נדחה, אפוא.