ע"ו 19691-07-16 ואח' - פסקדין

השופט א. ואגו:

הערעורים הנדונים הוגשו על פסק דינה של ועדת ערעור לפי חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954 (בראשות כב' השופטת העמיתה ד. בית אור), שניתן ביום 5.6.16, לאחר דיון מאוחד בשני ערעורים (ו"ע 8342-07-15 וו"ע 11312-05-15) שהגישו הגב' ב.ט. והגב' ב.ס. (להלן: "התובעות"), על החלטת הרשות המשיבה שלא להכיר בהן כזכאיות לקצבה חודשית, לכל ימי חייהן, מכוח תיקון 19 של חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן: "חוק הנר"ן").

התובעות פנו למשיבה, ודרשו הכרה בזכאותן לקצבה החודשית, כמי שהיו בנות זוג של ניצולי שואה, אשר נפטרו בשנת 2013, ובאשר, לטענתן, לפי פרשנות נכונה של תיקון 19 הנ"ל ועל רקע תיקון 5 של חוק הטבות לניצולי שואה, תשס"ז- 2007 ( להלן: "חוק ההטבות") תיקונים שנחקקו בשנת 2014, מוחלת עליהן הוראת סעיף 11א(א)(1) המתוקן, של חוק הנר"ן, והן כלולות במעגל הזכאיות לקצבה זו.

השאלה הפרשנית, שהייתה טעונה הכרעה - זהה בעניינן של שתי התובעות, אולם, ערעורה של גב' ס' בפני הועדה נדחה, וערעורה של הגב' ט' התקבל, בעטיה של קביעה בדבר שוני עובדתי, בין שני המקרים, במישור סטטוס ההכרה בבני זוגן המנוחים, ערב פטירתם. ברם, השאלה הפרשנית המהותית, נותרה במחלוקת, לפי, שגישת המשיבה הינה, שאין נפקות לשונות בעובדות, וכי, על-פי הדין, כפי לשונו הברורה, וכל פרשנות סבירה שלו, שתי התובעות אינן זכאיות לקצבה דנן.

חוק ההטבות, על תיקוניו, ולרבות תיקון מס' 5 מ- 2014, הרחיב את מעגל הניצולים הזכאים לתגמולים ולהטבות, מעבר למי שהיה זכאי לכך לפי חוק הנר"ן, ועוגנה, במסגרת תיקון 5 הנ"ל, השוואת זכויות של מי שהוכר כ"נרדף" לפי חוק ההטבות, לאלה אשר הוכרו כזכאים לתגמולים לפי חוק הנר"ן. סעיפי השוואת הזכויות יצוטטו להלן בהמשך. בקליפת אגוז, טענת התובעות הייתה, ועודנה, שפועלם המשולב והמצטבר של שני התיקונים מ- 2014 - תיקון 19 של חוק הנר"ן, שהקנה הזכות לקצבת בת זוג (או בן הזוג, כמובן, לפי המקרה. השימוש במונח אחד מהם להלן, הוא אך לשם הקיצור) והחילה על בני זוג של נפטרים ב- 3 השנים הקודמות - ותיקון 5, שהשווה זכויות הניצולים לפי חוק ההטבות לאלה שלפי חוק הנר"ן - מביא להכללתן כזכאיות לקצבה דנן, לכל ימי חייהן.

שני התיקונים הללו, היו חלק מיישום חקיקתי של תכנית לאומית נרחבת לסיוע לניצולי שואה, שהקיפה מספר שינויי חקיקה, ואשר כללה צעדים בהיקף תקציבי ניכר (ראה נספח ד' לערעור המשיבה). אין חולק, שמטרת התכנית הייתה להיטיב עם ניצולי השואה, לתקן אי-שוויון שנוצר בין קבוצות ניצולים שונים, ולהגדיל את הסיוע המוענק להם, הן תקציבית, והן בעדכון והרחבת מעגל הזכאים. השאלה, בענייננו, נוגעת לזכותן של התובעות ליהנות מההטבות הנוספות שעוגנו בחקיקה.

ראוי להקדים ולהבהיר: אם ימצא שהתובעות אינן זכאיות לכך, כחוק, אזי, המסלול לשנוי מצב הדברים יכול להיות התאמה חקיקתית, או באמצעות החלטות מנהליות מיטיבות, בידי המוסמכים לכך. ככל שדינם של חיקוקים בעלי אופי סוציאלי, כדוגמת הנדון, להתפרש באופן ליברלי וברוחב לב, תוך רצון להיטיב עם האוכלוסייה הזקוקה להם (ראה: דנ"א 11196/03 גרנות נ. הרשות, מיום 9.10.05, פסקה 36), הרי, אין בידי בית המשפט להוסיף אל החוק את אשר אין בו ולהטיל על המדינה מטלה תקציבית שאינה קבועה בחוק (ראה: רע"א 2408/12 פלונית נ. הרשות, מיום 2.4.13). גם פרשנות אמפטית חייבת להיעשות בגדרי "מתחם של סבירות", ואין בידינו ליצור יש מאין.

בן זוגה המנוח של הגב' ב.ט., מר ס.ט. ז"ל, ביצע עבודות כפיה ופרך במחנה ברומניה בתקופת השואה, כאשר היה נער, ולאחר הליכים משפטיים שהסתיימו בספטמבר 2014, הוא הוכר כזכאי לתגמולים, רטרואקטיבית, מספטמבר 2010, מועד הגשת תביעתו. ס.ט. ז"ל נפטר בדצמבר 2013.

בן זוגה המנוח של הגב' ב.ס., מר י.ו. ז"ל, יליד 1923, נשלח למחנות עבודת פרך והשמדה, לאחר כיבוש הונגריה על-ידי הגרמנים (במרץ 1944), ובאוגוסט 1995 הוכר כזכאי לתגמולים תלת-חודשיים, במסגרת "קרן סעיף 2" (הקרן שפעלה מכוח הסכם עם "ועידת התביעות", והיוותה אחד המסלולים לנרדפי הנאצים, לצד מנגנון חוק הנר"ן וחוק ההטבות). פנייתו למשיבה בשנת 2002, להכרה לפי חוק הנר"ן, נדחתה, משום שהיה זכאי לתגמולים לפי קרן סעיף 2. בשלב מאוחר יותר, עם תיקוני חוק הנר"ן, נראה, שהיה זכאי לעבור למסלול של תגמולים מהמשיבה, ולהיות מוכר כ"נרדף" לפי החוק, אך לא הוגשה תביעה נוספת, עד לפטירתו של י' ז"ל, בינואר 2013.

קודם לתיקון 19 של חוק הנר"ן, זכאי היה בן זוג של ניצול שואה, שנפטר, ושהיה זכאי בחייו לתגמולים, להוסיף ולקבל את התגמולים שהגיעו לנכה המוכר, למשך 36 חודשים נוספים. הוראת סעיף 11א של החוק קבעה כי:

" (א). נפטר נכה וערב פטירתו -