ע.א ואח' נ' מדינת ישראל

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי תביעת פיצוי, לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגין נזקי גוף שנגרמו למי מן התובעים, תושבי חבל עזה שבשליטת חמאס, ביום 4.1.09, במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

2. התובעים טוענים כי עקב ירי צה"ל באותו יום – נהרגו אבי המשפחה, פ.א ז"ל (להלן: "פ' "), ונכדתו התינוקת,  פ.א ז"ל (להלן: "פ' "). כן נפצעו בנו של פ' ודודהּ של פ' , מר פ.א (להלן: "ע' "), ונכדה נוספת של פ' , אחותה של פ' ואחייניתו של ע' ,  פ.א (להלן: "ס' "). התובעים הם הפצועים ויורשיהם של ההרוגים.

3. לטענת התובעים, בבוקרו של יום 4.1.09 פרצו חיילי צה"ל לביתם, בעודם מסתתרים תחת המדרגות מפחד ההפצצות וההפגזות, וירו לעברם. מירי זה נהרג פ' . בני המשפחה הונחו לעזוב את הבית וללכת צפונה ברח' צלאח א-דין, כדי להתרחק מזירת הלחימה, והובטח להם שהחיילים לא יפגעו בהם (להלן: "האירוע הראשון").

4. התובעים טוענים כי באירוע זה נגרמו גם נזקי רכוש לביתם, לתכולתו ולמכוניתם, ונבזזו מהם תכשיטים וכסף מזומן. אולם, בהתאם להודעתם ולהחלטה מיום 5.7.18 – תביעתם זו היא בגין נזקי הגוף בלבד.

5. במהלך הליכתם של התובעים מביתם צפונה נורתה לעברם אש על ידי חיילי צה"ל ששהו בבית השכן. מירי זה נהרגה פ' ונפצעו ס' וע' (להלן: "האירוע השני").

6. התובעים טוענים כי בשני המקרים התובעים לא סיכנו איש והירי בוצע לעברם, על ידי חיילי צה"ל, סתם כך. לפיכך אין הפגיעה בתובעים חוסה תחת הסייג לאחריות המדינה בנזיקין בגין "פעולה מלחמתית", והמדינה חבה בפיצוי הנפגעים.

7. הנתבעת, מדינת ישראל (להלן: "המדינה") טוענת כי בית התובעים היה חשוד כמעוז של ארגוני הטרור, כך לפי מידע מודיעיני שהתקבל לפני הפעולה. התושבים הונחו להתפנות מבתיהם שבזירת הלחימה עובר למבצע הצבאי רב-ההיקף. החיילים הניחו, אפוא, בוודאי לאחר ההרעשה הכבדה במהלך הלילה הקודם, כי אכן רובם-ככולם של האזרחים שאינם מעורבים בלחימה עזבו את בתיהם. לפיכך הניחו החיילים כי ככל שיש בזירה בני אדם – מדובר בגורמי טרור ובמסייעים להם. בהתאם לכך, כדי להתגונן מפני האפשרות שחמושים עוינים מתבצרים בבית, ירו החיילים לעבר הבית עובר לכניסה אליו. כשנכנסו, ראו את משפחת התובעים, ובכללה אדם שנפגע (בדיעבד התברר שזהו פ' ). החיילים סרקו את הבית ומצאו בו אמצעי לחימה, לרבות מטען חבלה מוכן להפעלה. בעקבות כך הפנו החיילים את בני המשפחה לעזוב את הבית ולהתקדם צפונה ברח' צלאח א-דין, כדי להתרחק מזירת הלחימה. גם החיילים עזבו את הבית, מחשש שהוא ממולכד. המדינה טוענת כי בנסיבות אלה, אפילו נניח שפ' נפגע מירי צה"ל – היה האירוע הראשון בגדר פעולה מלחמתית.

8. המדינה שוללת כל ביזה שיוחסה לחייליה. לטענתה, בסוף הלחימה נערכו מסדרי ביקורת בתיקיהם של החיילים, כדי לוודא שאיש מהם לא שלח ידו ברכושם של התושבים המקומיים, ותוצאותיה היו שליליות.

9. המדינה מכחישה את האירוע השני, כפי שסופר על ידי התובעים. המדינה טוענת כי במקום ובזמן שעליהם מדובר התחוללה לחימה עזה, וכל צד ירה על משנהו. למדינה לא מוכר כל ירי המתאים לסיפורם של התובעים. לפיכך המדינה טוענת כי הנפגעים בשלב זה – פ' , ס' וע' – נפגעו מירי של ארגוני המחבלים. לחלופין טוענת המדינה כי נפגעו מירי צה"לי שנורה בנסיבות של פעולה מלחמתית; ולו עקב זיהוי שגוי של אזרחים תמימים כמחבלים ומסייעיהם, או עקב ירי תועה.