ע"א 9999-09-15

1.לפני בקשת המבקש להמיר את הפקדת הערבון ע"ס 15,000 ₪ בנדרש להפקיד להבטחת הוצאות המשיבים ע"פ החלטת בית המשפט מיום 17.9.15 בהתחיבות עצמית.

דין הבקשה במתכונתה להידחות אף ללא צורך בתגובת הצד שכנגד.

2.הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), נועדה להבטיח את הוצאות המשיב. ברירת המחדל לסוג הערובה היא הפקדת עירבון (תקנה 428 לתקנות). כאשר הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט קובעים את גובה העירבון להפקדה, עליהם לשקול בין היתר את מספר המשיבים; שווי סכום התביעה; סכום ההוצאות שנפסקו בערכאה או בערכאות הקודמות והשיקולים לכך; וזהות המערער (ראו למשל: רע"א4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ (8.7.2012)). תקנה 429 לתקנות מאפשרת לבעל דין לבקש לערוב בדרך אחרת להוצאות המשיב, והכרעה בבקשה זו נתונה לרשם (או למזכיר הראשי של בית המשפט) במעמד צד אחד. פטור מהפקדת עירבון ישקל ככל והמבקש יוכיח העדר יכולת כלכלית לשאת בהפקדת הערבון וכן סיכוי ממשי לערעורו . כך בבשגצ 4934/14 - מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל,(21/07/2014) הובהר -

"במסגרת בקשה לפטור מהפקדת עירבון, על המבקש רובץ הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים: שמצבו הכלכלי אינו מאפשר להפקיד את העירבון; ושל הליך שהוגש סיכוי להצליח (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 7 (17.10.2007)).על פני הדברים, ניתן לסבור שמדובר בתנאים דומים לאלה המנויים בבקשה לפטור מתשלום אגרה, אלא שמדובר ברף גבוה יותר שעומד בפני המבקש כאן (ראו: בן-נון וחבקין, בעמ' 283-285)" (הדגשה שלי – צ.ו)

3.אין מקום להתיר המרת הערבון בהעדר נימוקים ממשיים המצדיקים זאת. כך הובהר בפסיקה כי מתן התחיבות עצמית תחת ערובה כספית אינה מהווה חלופה ראויה. ובלשונו של כב' נשיא (כתוארו אז) הש' א. גרוניס בבשא 5385/09 - עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה ואח',(16/07/2009) –

"על פי תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי רשאי הרשם לקבוע, כי תחת ערבון תופקד "ערובה סבירה אחרת". תקנה זו מאפשרת המרה שלהפקדת סכום כסף (או ערבות בנקאית), הנחשבת לבטוחה מהדרגה הגבוהה ביותר, בחובה לספק בטוחה מסוג נחות יותר. אולם, התחייבות עצמית של בעל דין לפרוע הוצאות שיכול כי ייפסקו לחובתו אינה יכולה לשמש כבטוחה לעניין תקנה זו. היה וייפסקו הוצאות, תהיה ממילא חובה לשאת בהן מכוח פסק הדין. התחייבות של בעל דין כי יקיים את פסק הדין בנוגע לפסיקת הוצאות אינה מהווה בטוחה נוספת, שכן חובתו לקיים את פסק הדין שרירה וקיימת גם ללא התחייבות (ראו, יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי 821 (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995)"

4.בנדון לא צירף המבקש כל נימוק ממשי להמרת הערבון זולת לטענותיו באשר לסיכויי ערעורו והעובדה שנשא בהוצאות שחוייב במסגרת פסק הדין בערכאה קמא. כאמור על מנת לפטור המבקש ערבון ולהתיר לו המצאת ערובה חלופית דוגמת התחיבות לתשלום הערבון נדרש המבקש להוכיח, בין השאר, את העדר יכולתו הכלכלית לשאת בערבון או כי יש בידו ליתן ערובה חלופית שהינה שוות ערך להפקדה במזומן . המבקש לא עמד בנטל הנדרש ולא טען כלל להעדר יכולת כלכלית. כך גם הערובה החלופית שהוצעה על ידו – התחיבות עצמית מטעמו, אינה יכולה להוות ערובה שוות ערך להפקדת ערבון כספי בנסיבות העניין, שהרי אין מדובר במוסד כלכלי שניתן לסמוך על התחיבותו ברמה הזהה להפקדה כספית.

בנסיבות אלו הבקשה במתכונתה נדחית.