ע"א 9853-10-15 קשר רנטאקר בע"מ נ' קרון

1.מונחת לפני בקשה להמרת העירבון שנקבע בהתחייבות עצמית.

2.עסקינן בערעור שהגישה המערערת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט נ. סמארה) מיום 06.08.2015 (תא"מ 37864-08-13) לפיו נדחתה תביעה כספית שהגישה כנגד המשיב לפיצוי בגין נזק רכוש שנגרם בתאונת דרכים ביום 16.11.2012 והתקבלה תביעה שכנגד (להלן: "פסק הדין").

3.הטעם היחיד עליו סומכת המערערת את בקשתה שלפני הוא איתנותה הכלכלית והעדר "חשש כי לא תעמוד בסכום אשר נקבע עבור הפקדת הפיקדון" (סעיף 2 לבקשה).

4.המשיב מתנגד לבקשה ועותר לחיוב בהוצאות, זאת משלטענתו "התחייבות עצמית של בעל דין אינה מהווה "ערובה" ומשמעותה של הבקשה היא למעשה קבלת פטור מן החובה להפקיד עירבון" (סעיף 1 לתגובת המשיב – ההדגשה במקור).

5.לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה, לתגובת המשיב ולתשובה לה, כמו גם להוראות הדין ולפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.

6.התחייבות עצמית, כמוצע על ידי המערערת, אינה באה ככלל בגדרה של "ערובה סבירה אחרת" במובן הוראת תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ועל פי הפסיקה הנוהגת כמוה כפטור מהפקדת ערבון.

אמת, לצד הכלל הוכר חריג המצומצם לגופים פיננסיים, אשר אין חולק על חוסנם הכלכלי והוא בבחינת "ידיעה שיפוטית".

כך הותרה המרתו של ערבון בהתחייבות עצמית של בנק, חברת ביטוח ודומיהם (ראה: בש"א 5385/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה).

7.הבקשה שלפני אינה נתמכת בתצהיר מטעם מי ממנהלי המערערת ו/או בכל אסמכתא אחרת שיש בה כדי להעיד על חוסנה הכלכלי של המערערת ולדידי אין די בנטען בבקשה כדי להעמיד את המערערת בחזקת גוף פיננסי שאיתנותו הכלכלית ידועה לכל ואינה צריכה עוד ראיה.