ע"א 9730-10-14 רן ציון ליסינג והשקעות בע"מ נ' בן חיים - פסקדין

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

שני שיקולים עיקריים ניצבים בפני בית המשפט עת בוחן הוא בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. האחד עניינו הנסיבות שגרמו לאיחור והשני הוא סיכויי ההליך.

הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נובע מסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל הדין. לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, כגון תקלה או טעות שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)).

ככל שהאיחור ארוך יותר, ייטה בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד, הגם שאף כאשר מדובר באיחור קל, לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה, אלא אם כן הוכיח המבקש קיומו של טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה (בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (23.8.06)).

עם השנים חל ריכוך בדרישה על פי הפסיקה תוך שנקבע, כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. עוד נקבע כי השאלה אם טעות שבדין עולה כדי "טעם מיוחד" תישקל בעיקר ביחס לאינטרס ההסתמכות של הצד השני בדבר סיומם של הליכי הערעור (בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית (20.3.12)).

שיקול נוסף שיש לו משקל נכבד אם ליתן ארכה הוא סיכויי המבקש בהליך לגביו מתבקשת הארכה (בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 20.3.12).

אין מחלוקת שפסק הדין נשוא הערעור הומצא לב"כ המבקשת בבית משפט קמא כבר ביום 15/6/14. לפיכך, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 15/9/14 כאשר הערעור הוגש ביום 5/10/14, כלומר באיחור של 21 יום.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור שהאיחור מקורו בטעות אנוש הקשורה בהחלפת עורכי הדין המייצגים את המבקשת ואין מקורו ברשלנות, זלזול או הזנחה מצד המבקשת ובהתחשב במשך האיחור ובהתייחס לאינטרס ההסתמכות של המשיב בדבר סיום הליכי הערעור שאיני סבור שנפגע, שוכנעתי שקיים טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל.

בשלב זה, יאמר בזהירות הראויה, שאין מקום לקבוע שסיכויי הערעור קלושים.