ע"א 9692/16, שאול אסרף ובניו חברה לבנייה בע"מ נ' יעקב ואלעזר אברהמי חברה לבנייה בע"מ

בקשה להטלת עיקול זמני לתקופת הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב) בת"א 7085-07-11 מיום 30.11.2016.  

רקע ועיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי

2. בשלהי שנת 1999 התקשרה המשיבה המשמשת כחברה קבלנית, עם בעלי הזכויות על המקרקעין הידועים כגוש 6632, חלקה 504, המצויים בתל אביב-יפו (להלן: בעלי המקרקעין) בהסכם קומבינציה, שבמסגרתו נקבע בין היתר כי המשיבה אחראית לביצוע מלאכת הבניה (להלן: פרויקט הבניה). ברבות השנים, התגלעו מחלוקות וסכסוכים בין המשיבה לבין בעלי המקרקעין, וכן גם בין בעלי המקרקעין לבין עצמם. הצדדים ניסו ליישב את סכסוכיהם בהליכי בוררות, הגישו תביעות שונות לבתי המשפט, ואלה "הולידו" את הבקשה למתן סעד זמני שלפני.

3. ביום 10.8.2009, בעוד הליכי הבוררות הנ"ל מתנהלים, התקשרה המשיבה עם המבקשת בהסכם, בו נקבע כי האחרונה תשמש כקבלן מבצע של פרויקט הבניה (להלן:הסכם הבניה). המבקשת החלה בביצוע העבודות, עד אשר הפסיקה בשלב מסוים את העבודות מסיבות שונות.

4. כחודש לאחר חתימת ההסכם בין המשיבה למבקשת, ביום 9.9.2009, ניתן צו מניעה זמני על-ידי הבורר שדן בסכסוך שבין בעלי המקרקעין למשיבה, האוסר על המשיבה, או מי מטעמה, לעלות על הקרקע ולבצע את פרויקט הבניה. ביום 1.3.2010 שלחה המבקשת למשיבה הודעה על ביטול הסכם הבניה מחמת סיבות שונות. לאחר שניסיונות כלל הצדדים המעורבים בפרויקט הבניה להביא לביצועו עלו בתוהו, הגישה המבקשת בחודש יולי 2011 תביעה נגד המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בטענה להפרת הסכם הבניה, ותבעה סעדים כספיים שונים, ביניהם פיצוי עבור אובדן רווח על סך של 3,037,500 ₪ בתוספת מע"מ (ת"א 7085-07-11).

5. בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים, וקבע כי המשיבה הפרה את הסכם הבניה. מכאן, פנה בית המשפט לדון ברכיבי הפיצויים השונים שלהם זכאית המבקשת בגין ההפרה. תחילה קבע בית המשפט, כי התמורה החוזית להסכם הבניה עומדת על סך של 20,250,000 ₪ בתוספת מע"מ.

6. בנוגע לחישוב פיצוי אובדן הרווח, נקבע כי המבקשת לא הוכיחה באמצעות חוות דעת מומחה את שיעור הרווח שהיתה מרוויחה מביצוע פרויקט הבניה. זאת, בעוד שהמשיבה הגישה לבית המשפט דוח ליווי פיננסי, שנערך על-ידי מהנדס וכלכלנית, עבור בנק הפועלים בע"מ, בו הוערכו עלויות הבניה בפרויקט הבניה בסכום של 27,000,000 ₪ (להלן: דוח פיננסי). כלומר, לפי דוח זה למבקשת היה צפוי הפסד על סך של כ-7,000,000 ₪ בביצוע פרויקט הבניה. בית המשפט קבע, כי אמנם הדו"ח הפיננסי לא התקבל כראיה במשפט מסיבות שונות, אולם אין להתעלם ממנו, "ולו כדי להגיע למסקנה שהיה על התובעת להביא ראיות טובות יותר להוכחת טענתה" (ת"א 7085-07-11, פסקה 38). המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי את ההצעות החלופיות שהוגשו לה על-ידי קבלנים מבצעים אחרים, מהן עולה כי הסכום שהציעו קרוב לעלויות הבניה שצוינו בדוח הפיננסי. בית המשפט המחוזי קבע, כי ראיות אלה מחזקות את המצוין בדוח הפיננסי.

7. נוסף לכך, המבקשת הגישה ארבע דרכים לחישוב אובדן הרווח שנגרם כתוצאה מביטול הסכם הבניה, ואלה נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי מטעמים שונים. בשל כך, נקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכחת שיעור אובדן הרווח, ותביעתה בענין זה נדחתה.
8. באשר לתביעת המבקשת להחזר הוצאותיה, בית המשפט המחוזי קבע, כי המבקשת הוכיחה את הוצאותיה בגין ביצוע הפרויקט בסך של 115,485 ₪ בלבד. בנוסף, נפסקו לזכות המבקשת הוצאות משפט בסך של 25,000 ₪.

           על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור וכרכה עמו בקשה לסעד זמני – היא הבקשה שלפני. הסיבה בגינה הוגשה הבקשה נעוצה, כאמור, בהליכים מקבילים המתנהלים נגד המשיבה.