ע"א 9674-09-15 פאר ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו - פסקדין

בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 21.10.2015, שדחתה את בקשת המערערים לעיכוב ביצוע.

אדנה של הבקשה הינו תביעת פיצויים על סך 4,270,000 ₪ שהגישה המערערת 1 ביום 29.11.2015 לבית המשפט המחוזי בתל אביב, משהחלטת בית המשפט מיום 21.10.2015 נסמכה על כך שהמערערת 1 לא הגישה תביעת פיצויים.

אזכיר כי פסק הדין נושא הערעור הורה על פינויים של שלושת המערערים, אולם בה בעת הורה על עיכוב הפינוי נגד המערערת 1, באם תוגש על ידה תביעת פיצויים במשך 60 יום מיום מתן פסק הדין.

לאחר שבית משפט זה דחה את בקשת העיכוב, פנתה המערערת 1 ביום 26.10.2015 לבית משפט קמא, ועתרה להארכת המועד להגשת תביעת הפיצויים. משבית משפט קמא, בהחלטתו מיום 08.11.2015 נעתר לבקשה והאריך את המועד להגשת תביעה עד ליום 30.11.2015, ממילא מובנה בפסק דינו של בית משפט קמא, אותו יש לקרוא בצוותא חדא עם החלטתו מיום 08.11.2015, שכפי שהבינותי לא הוגשה עליה בקשת רשות ערעור על ידי המשיב - עיכוב ביצוע ביחס למערערת 1. בתשובתה לבקשה הנוכחית אף מתעלמת המשיבה מהחלטת בית משפט קמא להאריך את המועד להגשת תביעת הפיצויים.

אבחן עתה את טענת המשיבה לפיה תביעת הפיצויים מתייחסת רק למקרקעין המוחזקים על ידי המערערת 1 (תביעת הפינוי בת"א 36402-04-13) וכי אין לה כל קשר למקרקעין המוחזקים על ידי המערער 2 שלגביהם הוגשה תביעת פינוי נפרדת (ת"א 42146-04-13). משממילא אפשר בית משפט קמא לעכב את הפינוי רק ביחס למערערת 1, ומשמשתי התביעות שהוגשו לבית משפט קמא עולה לכאורה שאכן מדובר במקרקעין שונים, אין המערער 2 יכול להיבנות מתביעת הפיצויים שהגישה המערערת 1, ודין בקשת העיכוב מטעמו – להידחות.

נותר אפוא להכריע בשאלת העיכוב ביחס למערער 3.

משבהליך העיכוב אין אפשרות לברר, מטבע הדברים, אם ניתן להפריד בין השטח המוחזק על ידו לבין השטח המוחזק על ידי המערערת 1- מחד גיסא, ומאידך גיסא – סיכויי הערעור לגביו אינם גבוהים נוכח ממצאו העובדתי של בית משפט קמא בדבר תקופת המצאו בשטח, נראה לי להיעתר לבקשת העיכוב מטעמו, אולם להתנותה בהפקדת עירבון בסך של 75,000 ₪ אשר יופקד על ידו תוך 21 יום מהיום. בהיעדר הפקדה – יבוטל העיכוב.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ו, 26 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.