ע"א 8687/13 פלוני ואח' נ' קרן המחקרים הרפואיים במכון הגנטי בתל השומר ואח'

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' מרוז) מיום 3.9.2013 בת.א. 38190-12-09, בגדרו נדחתה תביעת המערערים לפיצויים עקב מחדלים ומעשי רשלנות שבוצעו, לטענתם, על ידי המשיבות.

2. המערער 1 (להלן: ל'), יליד שנת 2008, אובחן לאחר לידתו כחולה קנוואן, מחלה גנטית הפוגעת בהתפתחות הקרום המגן על העצבים במוח. תנאי ללקות במחלה הוא ששני ההורים יישאו את הגן הרלוונטי. עקב המחלה סובל ל' מלקויות רבות, תוחלת חייו הצפויה קצרה, והוא תלוי לגמרי בהוריו - המערערת 2 (להלן: י') והמערער 3 (להלן: ג') (להלן בצוותא: המערערים).

3. ל' הוא פרי הריונה הרביעי של י'. במסגרת הריונה הראשון, בשנת 2001, טופלה י' אצל המשיבה 2 (להלן: קופת החולים), על ידי רופא הנשים ד"ר גיל גולדמן. ד"ר גולדמן הנחה את י' לערוך בדיקות גנטיות אצל המשיבה 1 (להלן: המכון הגנטי), ואת ג' הנחה לערוך בדיקת טיי זקס. באחת הבדיקות אובחנה י' כנשאית קנוואן.

           מהריונה הראשון והשלישי של י' נולדו המערערת 4 והמערער 5, בהתאמה, ושניהם גדלו כילדים בריאים. הריונה השני הסתיים במות העובר בשבוע ה-16 להריון. הריונה הרביעי, כאמור, הסתיים בלידתו של ל' חולה הקנוואן.

4. המערערים הגישו תביעה בבית משפט קמא נגד המשיבות. ביסוד התביעה עמדה הטענה, כי המערערים לא קיבלו מעולם את תוצאות הבדיקות הגנטיות שנערכו לי' ואת ההודעה כי י' נשאית קנוואן. לפיכך נמנעה מהם האפשרות לערוך לג' בדיקת נשאות אשר תוצאותיה היו מביאות למניעת לידתו של ל'.

           המערערים טענו כי במעמד עריכת הבדיקות הם הורו למכון הגנטי להעביר את התוצאות לידי ד"ר גולדמן, הואיל והם תכננו נסיעה ממושכת לחו"ל. כאשר חזרו ארצה שבו למעקב הריון אצל ד"ר גולדמן, אך הוא לא יידע אותם בדבר תוצאות הבדיקות ולא הנחה אותם להמשיך בבירור הגנטי.

           התביעה נגד קופת החולים נסמכה על עילה של "הולדה בעוולה". לשיטת המערערים, כתוצאה ממחדליהם ורשלנותם של רופאי קופת החולים, ובראשם ד"ר גולדמן, נולד ל' חולה ובעל לקויות קשות. התביעה נגד המכון הגנטי נסמכה על טענות מצד המערערים להפרת חובה חקוקה, רשלנות ונזק ראייתי, אשר בעטיים נבצר מהמערערים לקבל החלטה מושכלת באשר להמשך הבירור הגנטי, הנסמכת על "הסכמה מדעת".

5. בית משפט קמא דחה את תביעתם של המערערים וקבע, לאחר ששמע עדויות רבות וירד לעומקן של הראיות שהובאו בפניו, כי גרסת המערערים מעוררת תמיהות, אינה הגיונית וסבירה, ואף אינה עולה בקנה אחד עם הרשומות והמסמכים הרפואיים הרלוונטיים. המערערים נכשלו בביסוס גרסתם על ראיות אובייקטיביות וחיצוניות וברמת השכנוע הנדרשת בהליך האזרחי, ולפיכך דין התביעה להידחות.