ע"א 8661/12 מ. מזוז (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        מהן זכויותיו הכספיות של מי שסיפק ציוד למשרד הביטחון, על-פי הזמנות שהועברו אליו בניגוד לנהלים, תוך הפרה של דיני המכרזים ושל נהלי המשרד? האם בנסיבות שבהן בוצעו כך ההזמנות יהיה זכאי הספק לקבל סעדים כספיים בגין אספקת הציוד, או שאי-התקינות שאפפה את האספקה צריכה להוביל לכך שתביעתו תידחה בכללותה? שאלה זו הועלתה בערעור שבפנינו משני היבטים – מהותי ודיוני-ראייתי. במישור המהותי, מתעוררת השאלה מהי העילה שמכוחה יכול הספק לקבל סעד, בנסיבות שבהן ההתקשרות עצמה נעשתה תוך הפרה של הוראות הדין. במישור הדיוני-ראייתי, השאלה שהתעוררה – וזו הייתה בסופו של דבר השאלה העיקרית – מה נדרש לשם הוכחה כדבעי לכך שהציוד סופק בפועל, בנסיבות שבהן הרישומים הנוגעים לכך היו אף הם בלתי מסודרים.

עיקרי התשתית העובדתית

2.        המערערת, מ. מזוז (1990) בע"מ, סיפקה לבסיס מרכז בינוי של צה"ל בבאר-שבע (להלן: מרכז הבינוי) מוצרי חשמל ללא מכרז במשך מספר שנים, החל משנת 1997 ועד שנת 2001. כעניין שבשגרה, אספקת הציוד נעשתה על-פי הזמנות לא פורמאליות שקיבלה המערערת מגורמים בצבא, בדרך כלל מאזרחים עובדי צה"ל שעבדו במרכז הבינוי. אספקת הציוד בוצעה בשנים אלה תוך שימוש בתעודות משלוח ידניות, בלתי פורמאליות, שכונו בבית המשפט המחוזי "דפים לבנים" (להלן: תעודות המשלוח המקוריות או הדפים הלבנים). דפים לבנים אלו נחתמו על-ידי גורמי הצבא שקיבלו את הציוד. במהלך השנים קיבלה המערערת תשלום בגין ציוד שסופק. אולם, כפי שנראה להלן, לטענתה תשלום זה הוא אך אפס קצהו מן המגיע לה.

3.        בחודש פברואר 2001 זכתה המערערת במכרז של משרד הביטחון לאספקת ציוד חשמל. כפי שעולה מטענות הצדדים, בסמוך לאחר מכן, התקיימה פגישה שבה נכחו נציגים מטעם הצבא – שני אזרחים עובדי צה"ל שטיפלו בנושא ההזמנות – משה בן אהרון (להלן: בן אהרון) והממונה עליו שמעיה מימון (להלן: מימון), וכן יעקב מזוז, מנהלה של המערערת (להלן: מזוז). בפגישה זו הנפיקה המערערת 241 תעודות משלוח "חדשות" ועוקבות, שעליהן חתם בן אהרון (להלן: תעודות המשלוח החדשות). מעדותו של בן אהרון עולה כי בפגישה הועברו תעודות המשלוח המקוריות לידיו ולידי מימון, ובשלב מסוים הן גם הושמדו על-ידי מימון, בנוכחותו ובנוכחות מזוז (תצהירו של בן אהרון ופרוטוקול בית המשפט המחוזי מיום 13.11.2011, עמ' 301). אולם, כפי שנראה להלן, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא נקבעו ממצאים בשאלת האחריות להשמדת התעודות – מתי בדיוק נעשתה והאם נעשתה על דעת מזוז.

4.        סמוך לאחר הזכייה במכרז, טענה המערערת כנגד גורמי הצבא כי קיים חוב בגין ציוד שסיפקה במהלך השנים שחלפו, שטרם שולם. לטענת המערערת טענה זו הועלתה אף בפגישה המתוארת לעיל. על רקע זה, התקיימו מספר פגישות בין נציגי המערערת לבין נציגי המשיבה, לשם הסדרת המחלוקות הכספיות שביניהן. פגישות אלה לא צלחו והצדדים לא הגיעו במסגרתן להסכמה.

5.        גם לאחר הזכייה במכרז המשיכה המערערת לספק ציוד לצבא, תוך שמטפלים בכך בן אהרון ומימון. גם בתקופה זו לעתים בוצעה האספקה כנגד תעודות משלוח בלתי פורמאליות, כאמור, "דפים לבנים" כמו בעבר, ואף ביחס אליהן טוענת המערערת כי קיימים חובות אשר לא שולמו על ידי המשיבה, כמפורט להלן.

6.        הדרישה לתשלום החוב שהועלתה על-ידי המערערת הביאה לפתיחת "תיבת פנדורה" – מאחר שהיא חשפה את העובדה שבמשך תקופה ארוכה בוצע רכש עבור מרכז הבינוי שלא לפי נהלי הצבא ובחלק מן התקופה אף ללא מכרז. במועד הצגת הדרישה אף לא היה ברור לגורמי הצבא אם המערערת סיפקה את כל הציוד שלטענתה אמנם סופק על-ידה.