ע"א 8327-12-15 איוב ואח' נ' חלבי

1.בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ג' טנוס) שניתן ביום 28.10.15 לפיו חוייבו המערערים לשלם למשיב סך 19,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. בנוסף, חויבו המערערים לשאת בשכר טרחת עורך דינו בשיעור 20% כולל מע"מ.

2.התביעה שהונחה בפני בית משפט קמא עניינה עסקה למכירת מניה בחברת מוניות כרמיאל בע"מ שנקשרה בין בעלי הדין. לטענת המשיב, בחודש ספטמבר 2011, מכר למערער מס' 1 מניה אחת מבין שתי מניות שהיו רשומות על שמו בחברת המוניות הנ"ל, וזאת תמורת סך 33,300 ₪. בעת החתימה על השטר להעברת המניה, קיבל המשיב לידיו סך של 5,000 ₪ במזומן ומאוחר יותר נמסרו לו על חשבון התמורה 4 שיקים דחויים על סך 4,300 ₪ כל אחד המשוכים על שם המערערת 2. השיק הראשון נפרע כסדרו ואילו יתר השיקים חוללו באי פירעון בשל העדר כיסוי מספיק בחשבון הבנק. בעקבות מגעים שהתנהלו בין הצדדים, הוחזרו השיקים שחוללו ובמקום זאת מסר המערער למשיב 10 שיקים משוכים על שם המערערת 2 בסכום של 2,400 ₪ כל אחד. אלא שגם הפעם נפרעו רק שני השיקים הראשונים מתוך הסדרה שנמסרה למשיב, ואילו שיקים נוספים שהוצגו לפירעון הוחזרו על ידי הבנק מבלי שנפרעו. מכאן טען המשיב כי על חשבון העסקה שולם לו סכום מצטבר של 14,100 ₪, והיתרה עומדת על סך 19,200 ₪ ובגינה הוגשה התביעה.

3.המערערים לא הכחישו את העסקה אך טענו כי מדובר בהעברת שתי מניות שהיו רשומות על שם המשיב ולא רק מניה אחת. עוד טענו כי סכום העסקה עמד על סך 70,000 ₪ תמורת שתי המניות, ומתוכן שילמו למשיב סך 5,500 דולר ארה"ב במזומן במעמד חתימת השטר וסך נוסף של 7,000 ₪. עוד ציינו המערערים כי מתוך סדרת השיקים הראשונה שנמסרה למשיב נפרע שיק בסך 4,300 ₪ ושני שיקים מתוך הסדרה השנייה בסך 2,400 ₪ כל אחד.

4.בפסק דינו קבע בית משפט קמא, לאחר שהתרשם מהעדים ועיין בשטר להעברת מניות ובמסמכים אחרים שהונחו בפניו, כי העסקה בין הצדדים כללה העברה של מניה אחת בלבד ולא שתיים. קביעה זו נסמכה, כאמור, על עדותם של העדים שהופיעו בפני בית משפט קמא, לרבות עד הגנה מטעם המערערים.

בהתייחס לסכומים ששולמו על ידי המערערים, קבע בית משפט קמא כי המחלוקת נסובה סביב הכספים ששולמו במזומן. מבין שתי הגרסאות שהועלו בפניו, בחר בית המשפט להעדיף את גרסת המשיב שעדותו היתה אמינה ומהימנה בעיניו. בנוסף, נאמר כי הסכום הנקוב בשטר העברת המניות בסך 5,000 ₪ תומך בגרסת המשיב ומשתיק את המערער מלטעון לתשלום סכום אחר.

לאור מקבץ האמור, קיבל בית משפט קמא את התביעה במלואה וחייב את המערערים לשלם למשיב סך 19,200 ₪ ועוד הוצאות משפט בגובה האגרה ששולמה וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% כולל מע"מ.

5.המערערים חלקו על מסקנותיו של בית משפט קמא, הן בנוגע למספר המניות שהועברו וחזרו על טענתם כי מדובר בשתי מניות, והן לגבי התמורה ששולמה למשיב. בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון מטעמם, חזרו המערערים על אותן טענות שהעלו בפני בית משפט קמא.

המשיב, סמך על קביעותיו של בית משפט קמא וביקש לדחות את הערעור.

6.פסק הדין עליו משיגים המערערים נסמך על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, לאחר שבית משפט קמא ששמע את העדים שהופיעו בפניו והתרשם מהם ישירות, ראה לבכר את גרסת המשיב על פני גרסת המערערים. הלכה מושרשת היא מימים ימימה שבית המשפט, בשבתו כערכאת ערעור, לא ייטה להתערב בקביעות עובדתיות והערכת מהימנות של הערכאה הדיונית, זאת בשל יתרונה של הערכאה הדיונית אשר התרשמה ישירות מן העדים ומן הראיות. התערבות מעין זו תיעשה רק במקרים חריגים, מקום שמסקנותיו של בית המשפט אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר (ראו:רע"א 1870/15 עיזבון המנוח מכלוף אמאר ז"ל נ' מלח הארץ עתלית בע"מ (23.6.2015); ע"א 583/15 משה חיו נ' עיריית הרצליה (30.3.2015)). בענייננו, לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בקביעות אלו של בית משפט קמא.