ע"א 8243-12-15 הייב ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

מבוא:

1.זהו ערעור על פסק דינה של כב' השופטת מירב קלמפנר – נבון בת.א 24655-11-12 מיום 22/10/15 (להלן: "פסק הדין").

2. בפסק הדין התקבלה תביעת המשיבה (להלן: "חברת הביטוח") שהיא תביעת השיבוב כנגד המערערים. בהתאמה והמערערים חויבו לשלם לחברת הביטוח סך של 210,604 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מיום 13/11/12 ועד התשלום בפועל, ובצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד. זאת בגין כספים ששילמה חברת הביטוח למבוטחה בעל משאית אשר נגנבה ביום 27/03/11. אירוע הגניבה ארע שעה שהמשאית חנתה מחוץ למוסך של המערערים. המשאית חנתה מחוץ למוסך משום שהיה צריך להמתין לסיום ביצוע תיקון במשאית לאחר שהתגלתה בעיה בשסתום בגיר המנוע. המשאית חנתה מחוץ לחצר המוסך משום שהיה צורך לפנות מקום לתיקון משאיות אחרות. בד בבד לא ניתן היה לתקן את המשאית הרלוונטית משום שהיה צורך להמתין להגעת חלקים נדרשים לצורך ביצוע תיקון השסתום בגיר.

3.בפסק הדין נפסק כי על המערערים חלה החובה לשפות את חברת הביטוח בגין כספים שזו שילמה למבוטחה עקב הגניבה, משום שהנזק שנגרם בגין גניבת המשאית, נגרם ברשלנותם. בית המשפט קמא דחה את הטענה העובדתית לפיה המשאית הוחנתה מחוץ למוסך על ידי בעל המשאית ולא על ידי מי מהמערערים או עובדי המוסך. בית המשפט קמא דחה טענה עובדתית של המערערים לפיה הם ביקשו מבעל המשאית לקחת את המשאית מן המוסך ולהחזירה לחזקתו, ולהחזירה למוסך רק במועד בו יגיעו החלפים הנדרשים לצורך ביצוע התיקון. לעניין זה העדיף בית המשפט קמא את גרסתו העובדתית של בעל המשאית. בית המשפט קמא קבע כי הימנעות המערערים מלהביא עדים נוספים אשר יכלו לתמוך בגרסתם העובדתית שהוכחשה על ידי בעל המשאית צריכה להיזקף לחובתם.

4.בית המשפט קמא קבע כי המשאית המבוטחת נמסרה לחזקת המערערים לצורך ביצוע תיקונים והייתה בחזקתם בכל עת עד לגניבתה. לפיכך קבע בית המשפט קמא כי יש לראות את המערערים כשומרים, כאשר שמירתם הייתה טפלה למטרה העיקרית שהיא תיקון המשאית תמורת שכר. נטען כי גניבת המשאית התאפשרה בשל רשלנות המערערים אשר הסכימו לבצע תיקונים במשאיות נוספות במוסך באופן שבו לא נותר בתוך מוסך מקום להחנות את המשאית הרלוונטית. נקבע כי דבר זה חייב הותרת המשאית בחנייה מחוץ למוסך כשהמערערים יודעים כי אין להם כיסוי ביטוחי לאירוע גניבה של משאית כשזאת חונה מחוץ למוסך.

5.בית המשפט קבע עוד כי חברת הביטוח הוכיחה קיומו של נזק שנגרם לה בגין הצורך לשלם למבוטחה את הסכום ששולם על ידה בהתאם לפוליסת הביטוח. זאת בהתאם לראיות שהובאו בפניו ובמיוחד עדות בעל המשאית אשר העיד כי קיבל כספים בהתאם לפוליסת ביטוח ודו"ח חוקר שהוגש לו.

טענות הצדדים:

6.בערעור טענו המערערים כי דין פסק הדין של בית המשפט קמא להידחות משום שחברת הביטוח לא הרימה את נטל ההוכחה שמוטל עליה – להוכיח קיומה של פוליסת ביטוח ולהוכיח כי בפועל שולמו על ידה כספים בהתאם לפוליסת הביטוח למבוטחה. נטען כי משכך לא הוכחה עילת השיבוב.

אין מחלוקת כי פוליסת הביטוח צורפה לכתב התביעה. למרות זאת ב"כ המערערים טען כי מאחר ופוליסת הביטוח וצ'קים המעידים כי שולמו כספים למבוטח על ידי חברת הביטוח לא צורפו כראיה לתיק, לא הרימה חברת הביטוח את נטל ההוכחה המוטל עליה. נטען כי כלל הראיה הטובה ביותר מחייב לקבוע שהדרך היחידה להוכיח קיומו של ביטוח תקף היא צירוף פוליסת הביטוח כראיה לתיק. נטען עוד כי הדרך היחידה להוכיח ביצוע תשלום על פי פוליסה היא צירוף צ'קים. נטען כי משלא נעשה הדבר לא היה מנוס מדחיית התביעה בשל אי הוכחתה.

7.עוד נטען כי לא היה מקום להתייחס לעדות החוקר שהועסק על ידי חברת הביטוח בעניין הרלוונטי והיה מקום שלא להתיר קבלת דו"ח חקירה שערך כראיה. זאת משום שהחוקר לא סיים להיחקר במועד ההוכחות הראשון, ולא התייצב למועד ההוכחות השני. נטען כי בשל כך היה מקום להוציא את תצהירו והדו"ח שערך מהתיק. ב"כ המערערים לא ציין כי חקירת החוקר הופסקה בדיון הראשון לבקשת המערערים, משום שבא כוחם לא התייצב לדיון והמערער 1 התקשה לנהל לבדו חקירת החוקר. עוד לא צוין כי ב"כ המערערים דרש בזימון החוקר לישוב לישיבת ההוכחות הנוספת שנקבעה.

לטענת ב"כ המערערים הוצאת תצהירו של החוקר מהתיק פוגמת בגרסת המשיבה. נטען כי במצב עניינים זה נותרת בתיק גרסת המערער אל מול גרסתו של בעל המשאית, שכן קביעת בית המשפט קמא כי גרסתו של הנתבע 1 אינה מהימנה נתמכה באמור בדו"ח החוקר.