ע"א 8232-11-14 עודה נ' עודה ואח'

השופט שאהר אטרש:

1. לפנינו ערעור על פסק דין חלקי שניתן ביום 11.9.14 ב- ת.א. 19433-09-13 בגדרו החליט בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ערפאת טאהא) לקבל את בקשת המשיבים באופן חלקי והורה על דחיית תביעת המערער ככל שהיא נוגעת לעילה של הפרת חובה חקוקה, כך שתביעתו של המערער תמשיך להתברר בגין עוולת המטרד ליחיד בלבד.

    

2. המערער הגיש לבית משפט קמא תביעה נגד המשיבים למתן צו עשה ולתשלום פיצוי בסך 197,500 ₪; בכתב התביעה נטען, כי מעשיהם ו/או מחדליהם של המשיבים הסבו וממשיכים להסב למערער נזקים שונים; לטענת המערער, המשיבים קיבלו היתר בניה מס' 18446 בכפוף להריסת חלקים מהמבנה שלהם הגובל במבנה שבבעלותו; עוד נטען, כי המערער פנה פעמים רבות למחלקת הפיקוח בעיריית נצרת, עד שלבסוף הוגש כתב אישום נגד המשיב 1, אשר הודה ביום 9.4.13 בעבירה של ביצוע עבודות בנייה ושימוש בהן ללא היתר, בכך שלא מלא אחרי תנאי היתר מס' 18446, קרי "הריסת החלקים המסומנים בצהוב, לרבות החלקים שהם בתחום הנסיגה האסורה. כמו כן חיפוי חדש של אריחי בניה סגנון ירושלמי". בית משפט השלום בנצרת הרשיע את המשיב 1 ונתן, בין היתר, "צו התאמה דחוי לתקופה של 12 חודשים מהיום, ולפיו על הנאשם להתאים את הבניה הקיימת להיתר הבניה הקיים כולל ביצוע הריסות ככל שהדבר מחייב, אלא אם בפרק זמן זה יהיה בידי הנאשם היתר בניה אחר, אשר מתאים לבניה הקיימת".

    

3. בכתב הגנתם העלו המשיבים מספר טענות מקדמיות לרבות טענת התיישנות וטענת תביעה מוקדמת; לשיטת המשיבים, מאז ששלח המערער את מכתבו לוועדת התכנון והבניה (ביום 26.1.2004) עד מועד הגשת התביעה (10.9.2013) עברה תקופה שהיא מעל תקופת ההתיישנות; ובאשר לצו ההתאמה שניתן במסגרת גזר הדין נטען, כי עילת תביעתו של המערער טרם בשלה כל עוד טרם עברה תקופה של 12 חודשים מיום מתן גזר הדין.

    

4. בפסק הדין החלקי מושא הערעור דחה בית משפט קמא את טענת ההתיישנות בנוגע לעוולת המטרד ליחיד, בהיותה עוולה מתמשכת, וקיבל אותה בנוגע לבניה הבלתי חוקית ועוולת הפרת חובה חקוקה, מאחר ובניה זו בוצעה בשנת 2004 לכל המאוחר – יותר משבע שנים לפני הגשת התביעה. בנוסף, בית משפט קמא דחה את טענת המערער לפיה תביעתו אינה מבוססת על הבניה הבלתי חוקית אלא על הפרת תנאי ההיתר שניתן למשיבים בשנת 2006 ואי-הריסת המבנים שהיה עליהם להרוס בהתאם לאותו היתר.

    

5. טענתו העיקרית של המערער בפנינו הנה, כי "תביעתו איננה מבוססת על הקמת גרם המדרגות ועל עצם הבנייה הסמוכה לנכס שבבעלותו, אם כי ביסס את תביעתו באופן ספציפי וממוקד על הפרת חובתם של המשיבים להרוס החלקים הבלתי כשרים ואשר סומנו בהיתר בצבע הצהוב, ואשר מהווים את הפרת תנאי ההיתר שניתן והוצא למשיבים" (סעיף 10 להודעת הערעור –ההדגשה במקור); המערער שב וטוען בסעיף 16 להודעת הערעור, כי "התביעה איננה מבוססת על הקמת גרם המדרגות, אלא מבוססת על העבירה שביצעו המשיבים עת לא קיימו את היתר הבניה שהוצא עבורם בשלהי שנת 2006". המערער חוזר שוב ושוב בהודעת הערעור על כך, ש"כתב התביעה התבסס באופן ספציפי על מחדלם של הנתבעים לקיים את תנאי ההיתר שהוצא עבורם ביום 6.11.06, ואשר במסגרתו נדרשו לבצע עבודות הריסה לחלקים אשר נבנו בניגוד לחוק, אותם חלקים אשר סומנו בצהוב והוצגו בפני בית המשפט קמא, בדיון שהתקיים ביום 5.6.14" (סעיף 21 להודעת הערעור – ההדגשה במקור).