ע"א 805/14 ינקו וייס אחזקות 1996 בע"מ נ' פקיד שומה חולון

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' אלטוביה) בע"מ 1090-06 מיום 18.12.2013, במסגרתו נדחה ערעור המערערת על שומת המס שנקבעה לה על ידי המשיב לשנת המס 2000, בגדרה נקבע כי המערערת היא תושבת ישראל לצורכי מס.

רקע עובדתי

2. המערערת התאגדה בחודש פברואר 1996 תחת השם סלטי צבר אחזקות (1996) בע"מ, ושנתיים לאחר מכן שינתה את שמה לינקו וייס אחזקות 1996 בע"מ. בעלי המניות במערערת הם אבי ינקו (להלן: ינקו) ואשתו חנה, המחזיקים יחד 50% ממניות החברה, ורוני וייס (להלן: וייס) ואשתו אושרה, המחזיקים יחד בשאר 50% ממניותיה. המערערת החזיקה ב-100% ממניות סלטי צבר תעשיות מזון (1985) בע"מ (להלן: סלטי צבר). ביום 8.7.1997 נכרת הסכם בין המערערת וסלטי צבר לבין טבעול (1993) בע"מ, אשר פעלה עבור אוסטיב בע"מ (ביסוד) (להלן: אוסטיב), לפיו אוסטיב צורפה כמשקיעה וכבעלת 51% ממניות סלטי צבר. בהמשך להסכם זה, נכרת בחודש דצמבר 1998 הסכם נוסף בין המערערת לאוסטיב, לפיו ניתנה למערערת אופציה בלעדית לחייב את אוסטיב לרכוש את כל מניות סלטי צבר שנותרו בידי המערערת תמורת 6.2 מיליון דולר (להלן: האופציה). עוד הוסכם כי במקרה של מימוש האופציה, תחלק סלטי צבר דיבידנד בו חלקה של המערערת יעמוד על סכום של 800,000 דולר (להלן: הסכם האופציה).

           במקביל, המערערת נקטה בצעדים ליצירת פעילות עסקית בבלגיה. ביום 28.5.1998, המערערת רכשה בניין ברחוב "רו דה פיירס" בבריסל, וביום 13.9.1999 נרשמה כחברה בבלגיה.

3. ביום 2.7.2000, הודיעה המערערת לאוסטיב על מימוש האופציה, ובהתאם רכשה האחרונה את מניות סלטי צבר הנותרות בסכום הקבוע בהסכם האופציה. בדו"ח שהגישה לשנת המס 2000, לא דיווחה המערערת על סכום זה כרווח הון החייב במס בישראל, היות שלטענתה היא הייתה חברה בלגית במועד מימוש האופציה, ולכן הרווח חייב במס בבלגיה. המשיב חלק על דיווח המערערת, וקבע בשומה לפי מיטב שפיטתו כי המערערת הייתה תושבת ישראל במועד האמור. על כן חייב אותה במס על רווח ההון ממכירת המניות.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

4. המערערת ערערה על השומה שקבע המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לצד הערעור, המערערת הגישה ביום 27.5.2007 בקשה לביטול השומה בשל איחור במשלוח השומה ונימוקיה (בש"א 11232/07). זאת, משום שהשומה הסופית נשלחה אליה רק ביום 26.1.2005, בעוד המועד האחרון למשלוח השומה לפי סעיף 145(א)(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), היה בסוף שנת המס 2004 (להלן: המועד הקובע). בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 12.11.2007, הואיל והשומה שודרה למערכת שירות עיבודים ממוכן של רשות המיסים (להלן: מערכת השע"מ או המערכת) לפני המועד הקובע; והואיל ורואה החשבון המייצג של המערערת (להלן: המייצג) נכנס למערכת השע"מ וראה את שומת המס אשר שודרה, ועל כן ידע בטרם חלף המועד הקובע על קיומה של השומה. לפיכך, בית המשפט המחוזי קבע כי אין בעובדה שהשומה הסופית נשלחה באיחור כדי להביא לבטלותה.