ע"א 7864-02-15 ריפס נ' סטודיו פיקסל בע"מ

מונחת לפני בקשת המבקשת לפטור מהפקדת עירבון בתיק (נקבע על סך 10,000 ₪).

הערעור הנדון הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' הרשמת הבכירה ו. שוורץ) מיום 9.11.14 בתיק ת"ת 43758-04-14 (להלן: "פסק הדין"), בגדרו נפסק כי על המבקשת לשלם למשיבה סך של 25,162 ₪ בגין הכנת חומרים ואנימציות למופע תיאטרון שהעלתה המבקשת.

לטענת המבקשת אין באפשרותה הכלכלית לשאת בהפקדת העירבון. לטענתה היא אישה חרדית ולה 7 ילדים קטינים, כאשר בשל היות בעלה אברך, שתורתו אומנותו, כל עול הפרנסה נופל עליה. לטענת המבקשת, היא יוצרת עצמאית ועוסקת מזה 10 שנים בכתיבת תסריטים, מחזות וכיו' למגזר הדתי-חרדי. לטענתה, אינה משתכרת סכום חודשי קבוע ומחזור הכנסותיה החודשי הממוצע 25,000 ₪ ברוטו, כאשר הכנסתה בשנת 2013 הסתכמה בסך של 51,627 ₪. משפחת המבקשת גרה בשכירות במושב חמד ומשלמת 4,500 ₪ לחודש שכ"ד. בבעלות המבקשת ובעלה דירה נוספת המושכרת בסך של 4,800 ₪ כאשר על דירה זו משולם סכום חודשי של משכנתא בסך של 3,550 ₪. הוצאות משק ביתה מסתכמות בסך של 20,000 ₪ לחודש. כמו כן היא מציינת כי מתנהלים נגדה הליכים משפטיים שונים. עוד היא מציינת כי נפילתה הכלכלית נבעה מהפקת פסטיבל שבו השקיעה חצי שנה בעבור גוף שנקלע לקשיים כספיים ולכן לא ישלם לה. עוד ציינה כי פנתה לבני משפחה וחברים בנסיון לגייס כספים אך הדבר לא עלה בידה מאחר וגם הם מצויים בחסרון כיס. עוד לטענתה, סיכויי הערעור גבוהים.

המשיבה טוענת כנגד המבקשת כי מחזור הכנסותיה על פי דוחות מע"מ שצירפה המבקשת עומד על סך של 56,000 ₪ לחודש. כמו כן מתקבלים לחשבונה סכומים גבוהים מאד, כאשר בחודש פברואר בלבד נכנסו לחשבונה סך של 110,000 ₪, כאשר דפי החשבון מסתיימים ביום 17.2. יתר על כן לא ברור מדוע לא ניתן לקבל הלוואה כנגד נכס הדירה שבבעלותה. אשר לבעלה, הרי שצורף אישור לא מעודכן מהישיבה וכן לא ברור האם קיים חשבון נוסף והיכן מתקבלת הקצבה מהישיבה או המדינה וכמה. וכן מפנה המשיבה לכך שהמבקשת מיוצגת על ידי עו"ד פרטי. בנוסף טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים.

המבקשת השיבה לטענות כי היא עצמאית המתגלגלת מפרויקט לפרוייקט כך שהכנסותיה יכולות להגיע בחודש מסויים ל- 20,000 ₪ ובאחר לאפס. עוד טענה כי הסכומים הגבוהים בחשבונה נובעים מכספי השקעה בדמות מקדמות ממפיקי מופע המשמשים להפקת ההופעות.

הפן הנורמטיבי

הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

על תכליתו של הערבון והשיקולים בקביעתו שב ועמד בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) בבשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל:

"הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי) נועדה להבטיח את הוצאות המשיב.

ברירת המחדל לסוג הערובה היא הפקדת עירבון (תקנה 428 לתקנות).

כאשר הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט קובעים את גובה העירבון להפקדה, עליהם לשקול בין היתר את מספר המשיבים; שווי סכום התביעה; סכום ההוצאות שנקבעו בערכאה או בערכאות הקודמות והשיקולים לכך; וזהות המערער (ראו למשל: רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ ...).