ע"א 7525-01-15 אזולאי נ' חנוך

מסיבות לא ברורות, הבקשה הועברה לטיפולי על ידי המזכירות רק ביום 16.3.2015, באיחור של קרוב לחודשיים.

דין הבקשה להדחות.

על בעל דין שמבקש לעכב ביצועו של פסק דין מוטל הנטל להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. מבין שני התנאים, עיקר המשקל מושם על התנאי השני בדבר מאזן הנוחות (ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc. (חברה זרה) (פורסם בנבו, 10.3.2014)).

במקרה דנן, הבקשה אינה עומדת בתנאים הנדרשים לשם עיכוב ביצוע.

ראשית לכל ומבלי לקבוע מסמרות, לא שוכנעתי כי סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים במידה המצדיקה את עיכוב הביצוע של פסק הפינוי. מדובר בפסק דין המבוסס רובו ככולו על ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. אף אם נניח כי מלכתחילה ראוי היה להעביר את התובענה למסלול של תביעה רגילה ולא להותירה במסלול של המרצת פתיחה, דומה שלא נשללו מהמבקשת הכלים הדיוניים לנסות ולהוכיח את טענותיה, כך שהאופן הדיוני בו נוהל ההליך לא גרם בסופו של דבר לעיוות דין.

גם מאזן הנוחות איננו נוטה לטובתה של המבקשת, שכן עסקינן אך ורק באכיפה של חוזה שכירות להבדיל מחוזה מכר. משמע, מדובר בפינוי זמני בלבד מהדירה, תוך שמירת בעלותה של המבקשת בדירה. ממילא, ככל שהערעור יתקבל בסופו של דבר, תוכל המבקשת לחזור לדירה שפינתה. בהקשר זה רשמתי בפניי את הצהרתו של המשיב בס' 80 ו- 92 לתשובתו לבקשה, לפיה ככל שהערעור יתקבל, הוא ישיב את החזקה בדירה למבקשת. הנזק שייגרם למבקשת הוא איפוא נזק הניתן לפיצוי כספי, בגובה דמי השכירות שהיא תאלץ לשלם בגין מגורים בנכס חלופי עד שהערעור יוכרע. זאת ועוד, המבקשת עברה להתגורר בדירה עובר לפריצתו של הסכסוך המשפטי בנוגע לדירה, תוך ידיעה כי ככל שטענותיה יידחו, היא תיאלץ לפנות את הדירה. מדובר איפוא בסיכון מרצון שהיא נטלה על עצמה.

לפיכך, הבקשה נדחית. צו עיכוב הביצוע הארעי- מבוטל.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.