ע"א 7375/12 צ'רלי שריקי ואח' נ' Hilton International Corp

השופטת ד' ברק-ארז:

1         פיצוץ של מכונית תופת בכניסה למלון הילטון-טאבה, שהחריד את שלוות הלילה ביום 7.10.2004, גרם למותם של 17 אנשים, לפציעתם של רבים אחרים ולנזקים נוספים למלון ולאורחיו. האם אמצעי הביטחון שננקטו באותה עת על-ידי המלון היו מספקים או שמא הוא התרשל וחדל מלנקוט באמצעים נוספים שהיה בהם למנוע את התרחשותו של הפיגוע. זו השאלה שעמדה במרכזו של הערעור שבפנינו.

עיקרי התשתית העובדתית וההליכים עד כה

2.        עיקרי העובדות הרלוונטיות לדיון שבפנינו הובאו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המערערים הם למעלה ממאה אנשים שנפגעו, באופנים שונים, מן הפיצוץ שהתרחש במלון הילטון טאבה (להלן גם: המלון) ביום 7.10.2004 כתוצאה מהתפוצצותה במקום של מכונית תופת. יצוין כי לא כל המערערים הם ישראלים. תושבי ישראל מביניהם הוכרו כנפגעי פעולות איבה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970, ובהתאם לכך זכאים לקבל תגמולים מן המדינה לפי חוק זה (אם כי בפועל רק חלקם מקבלים תגמולים מן המדינה לפי החוק, מאחר שיש ביניהם גם כאלה שנמנעו מלבקש תגמולים). המשיבה היא הבעלים והמפעילה של המלון, חברת הילטון הבינלאומית (להלן: הילטון). המערערים הגישו נגד המשיבה תובענות אזרחיות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שאוחדו (ת"א 2152/08 ו-ת"א 29828-04-10, סגנית הנשיאה ד' פלפל).

3.        בעיקרו של דבר, עמדת המערערים הייתה שהמשיבה הפרה את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליה לנקוט אמצעי בטיחות מספקים במלון ובסביבתו, אמצעים שלו היו ננקטים היה בהם, כך נטען, לסכל את התרחשותו של הפיגוע.

4.        בית המשפט המחוזי שמע עדויות בכל הנוגע לאמצעי האבטחה שננקטו על-ידי המלון והצביע על כך שאלה כללו כמה "מעגלי אבטחה". מעגל האבטחה הראשון כלל מחסומים שהוצבו בידי כוחות הביטחון המצריים בדרכים המובילות לעיירה טאבה שבה ממוקם המלון. מעגל אבטחה נוסף כלל שוטר מצרי שהיה אחראי למחסום שהוצב בכניסה לכביש הגישה למלון. בפתח של אולם הכניסה של המלון (לובי) היה אמור להיות שומר הבודק את תיקיהם של הנכנסים למקום תוך שימוש בגלאי מתכות, אך בית המשפט המחוזי קבע כי ביום האירוע העמדה בפתחו של אולם הכניסה לא הייתה מאוישת. כן נקבע כי ידוע שבאזור המלון פעלו (בהיקף שאינו ידוע) שירותי המודיעין המצריים ("מוחבראת") וכי היה במלון צוות אבטחה כללי שנע בתוכו ולא הוצב במיקום קבוע.

5.        בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בתי מלון נוספים באזור נקטו אמצעי ביטחון דומים לאלה שנהגו במלון הילטון טאבה באותה עת. כמו כן, הוא קבע כי לאחר שהתרחש האירוע הוגברה רמת האבטחה של אתר המלון, ובכלל זה הותקנו במקום מכונת שיקוף שבודקת את הכבודה של אורחי המלון, הותקנו מחסומי אבן המונעים גישה ישירה של כלי רכב לקרבת המלון, הגעת האורחים למלון נעשית באמצעות הסעות, ונוכחותם של שומרים ושוטרים במקום תוגברה.

6.        בעיקרו של דבר, טענת המערערים הייתה שלנוכח המודעות לאיום הטרור בעולם, ולא כל שכן לאחר אירועי ה-11 בספטמבר 2001 בניו יורק, היה על המלון לנקוט באמצעי אבטחה משמעותיים יותר מאלה שננקטו, ובעיקר לפקח על הגעה בלתי מבוקרת של כלי רכב לאזור המלון - נוסף למחסומים שהוצבו בדרכים ה"רשמיות". באי-כוחם של המערערים לא הביאו ראיות לעניין התראות ספציפיות הנוגעות למלון או לסביבתו, אך הצביעו על כך שכבר בשנת 1997 היה פיגוע טרור בעיר לוקסור במצרים שכוון כנגד תיירים, וכי במהלך השנים שקדמו לפיגוע מושא התביעה היו פיגועים בכמה אתרי נופש בעולם (באלי ומומבסה בשנת 2002 וג'קרטה בשנת 2003).

7.        מנגד הביאה המשיבה ראיות באשר לכך שרמת האבטחה שננקטה בה לא הייתה שונה מזו שנהגה בבתי מלון בישראל. כמו כן, היא הצביעה על כך שבתחומי מצרים לא היו פיגועי טרור רלוונטיים מזה כשבע שנים (באותה עת) וכן על כך שלא היו התראות ספציפיות באשר לפיגועים באזור.