ע"א 7079-09-15

השופט א. ואגו:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריית-גת (כב' השופט א. באומגרט), שניתן ביום 11/5/15 בתיק ת"א 407/09, ועניינו בתביעה לפיצוי, שהגיש המערער כנגד המשיבים בעילות שלפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

המערער, תושב אשדוד, עמד בראש רשימה בשם "יוזמה", שביקשה את אמון ציבור הבוחרים באשדוד, ערב הבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר 2008. המשיב 1, מר מנחם גלילי, היה העורך של מקומון באשדוד, בשם "השבוע באשדוד" (להלן: "העיתון"), אשר הופעל באמצעות החברה המשיבה 2, שנשלטה ע"י המשיב 1. המערער טען, כי על רקע השתתפותו במערכת הבחירות ורצונו להיבחר למועצת העיר, ובכדי לשלול את פעילותו הציבורית ולשימו ללעג בעיני הבוחרים, יזמו המשיבים שלושה פרסומים שהיה בהם משום הוצאת לשון הרע עליו.

בשל כך - נתבעו פיצויים בגובה של 500,000 ₪ וכן נדרשו המשיבים לפרסם התנצלות.

תביעת המערער נדחתה, על כל רכיביה, בפסק הדין נשוא הערעור, כאשר ניתנו נימוקים שונים לכך, ביחס לכל אחד מהפרסומים דנן. המערער חויב בהוצאות בסכום של 30,000 ₪.

בהתייחס לפרסום הראשון, מבין השלושה, שהיה כתבת תמיכה במועמד אחר למועצה, ובגדרה הייתה התייחסות לא מחמיאה, לשון המעטה, למערער ולפועלו הציבורי, נקבע, שאין הוא מהווה כלל "לשון הרע" כהגדרתו בחוק, ושאין בו חריגה מהסביר והמקובל במערכת בחירות סוערת וטעונה. מעבר לצריך, אף נפסק, שבנסיבות, עומדת למשיבים הגנת "הבעת דיעה" לפי סעיף 15(4) של החוק.

הגם שהערעור נסב גם על קביעות בימ"ש השלום בהקשר הפרסום הראשון דנן, ניאות המערער, במהלך הדיון בפנינו, ובהמלצתנו, שלא לעמוד על מצוי הטענות במישור זה, להשלים עם אשר נפסק, ולהתמקד בשני הפרסומים האחרים. פועל יוצא - אין עוד צורך להיזקק כעת לטיעוני הצדדים ביחס לפרסום הראשון, וקביעת בימ"ש השלום ביחס אליה נותרת על כנה.

דחיית תביעת המערער באשר לפרסום השני, נעשתה בלא שהפרסום נדון לגופו, ומתוך הקביעה העובדתית, שלא הוכח כלל ועיקר שהוא נעשה בידי המשיבים. מדובר במעין "כרוז" שהופץ ביום 5/11/08, סמוך לפני תום מערכת הבחירות המוניציפלית, ובו כלולים דברים שהמערער סבור שעולים כדי הוצאת לשון הרע עליו. מי שעומד מאחורי הכרוז והפצתו, כנחזה מהכיתוב שבשוליו, הוא "הוועד הציבורי למלחמה בשחיתות בחסות 'השבוע באשדוד'". המערער טען, כי המשיב 1 עומד מאחורי אותו "ועד ציבורי" (להלן לשם קיצור: "הועד"), ושהוא הוקם על ידו כחלק משיטת פעולה, שבמסגרתה נוהג הוא להקים ועדים שונים כאלה ולפרסם בשמם פרסומים שאינו מעוניין לפרסמם בעיתון. המשיבים התכחשו לאחריות כלשהי לפרסום זה.

על טענת המערער, שלפיה יש זהות או קשר בין הועד לבין המשיבים, קבע בימ"ש השלום, כי זו "נטענה בעלמא ולא הוכחה".

עוד הוסיף ביהמ"ש, בפסק דינו, את הבאות:

"ההוכחה בדבר הזהות או הקשר בין הנתבעים לבין הוועד הינה פשוטה וניתן לחשוב על מספר חלופות באמצעותן ניתן להוכיח קשר כזה. התובע בחר שלא לעשות כן ולפיכך אף דין טענתו זו להידחות. בהקשר זה יש להוסיף כי אף טענת ב"כ התובע לפיה בהליך משפטי אחר הוגש תצהיר מנחם גלילי ממנו עולה כי הוא זה שהקים את הוועד (עמ' 202) הועלתה אף היא בעלמא. תצהיר כזה לא הוגש ואף בסופו של דבר לא הוצג לגלילי במהלך חקירתו".