דורון נ' פאר

בבקשה לעיכוב ביצוע

1. המבקש הוא דייר מוגן בחנות הנמצאת בבניין בתל אביב (להלן- החנות, הבניין).

   סמוך לחנות מצוי מחסן, אשר המבקש שכר מהבעלים הקודמים של הבניין בשכירות בלתי מוגנת (להלן- המחסן).

   המשיב רכש את הזכויות בבניין מהבעלים הקודמים ביום 9.5.16 וסמוך לאחר מכן פנה בדרישה למבקש לפנות את המחסן.

   המבקש סירב וטען כי המחסן משמש את החנות כך שלא ניתן להפעיל את החנות (המשמשת להכנת בשר קפוא) בלעדי המחסן, וכי הוסכם עם הבעלים הקודמים כי שכירת החנות כרוכה בשכירת המחסן.

   המשיב הגיש תביעה לפינויו של המבקש מהמחסן, ובית המשפט קמא נעתר לתביעה והורה למבקש לפנות את המחסן עד יום 1.3.18.

   על כך הוגש ערעור זה, ובצדו בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין.

   המשיב מתנגד לבקשה.

2. באשר לסיכויי הערעור: לכאורה, מדובר בשכירות חופשית, שהמשכיר יכול להפסיקה עם תום תקופת השכירות, ועל פי המפורט בפסק הדין, תקופת השכירות בהסכם השכירות האחרון שנחתם הסתיימה ביום 14.2.11.

   אולם, לא ניתן להתעלם מכך, שהמבקש המשיך להחזיק במחסן, ללא הסכם שכירות חתום, למעלה מחמש שנים נוספות, עד רכישת הזכויות בבניין מהבעלים הקודמים, וכן לא ניתן להתעלם מכך, שעל פניו, המחסן אכן משמש את החנות במשך שנים ארוכות, והמשיב גם לא הכחיש זאת.

   הדברים נאמרים לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות.

   מכל מקום, וכפי שנפסק לא אחת, השיקול העיקרי בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין הוא מאזן הנוחות.

3. מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקש.

   אמנם, מדובר בנכס מקרקעין מסחרי, שאין הדרך לעכב את ביצועו משום שהוא ניתן לפיצוי כספי, אך בענייננו מדובר, כאמור, בנכס (המחסן) הקשור לנכס מקרקעין אחר (החנות), שאין חולק על זכותו של המבקש להחזיק בו.

   המבקש עושה שימוש במחסן לצורך עבודתו בחנות, מזה כעשרים שנה לפחות (הסכם השכירות הראשון המפורט בפסק הדין, תחילתו ביום 14.2.97).