ע"א 70114-09-16 מוקד 007 - שירותי בקרה ממוחשבים בע"מ נ' מוסך נ. עלית לפחחות וצבע בע"מ

לפני בקשת המערערת לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 ולסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999.

הבקשה הוגשה במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, אשר קיבל את תביעת התובעת נגד המשיבה.

במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, חוייבה המשיבה, בהיותה תובעת, בהפקדת ערובה בסך 4,000 ₪. עם זכייתה בבית המשפט קמא, קיבלה התובעת בחזרה לידיה את סכום ההפקדה.

כעת, טוענת המערערת כי במסגרת הערעור, יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בהתאם למקורות החוקיים האמורים מעלה, זאת משום שעסקינן בחברה לא פעילה ובשים לב לסיכויי הערעור הטובים, לטענת המערערת.

סעיף 353א לחוק החברות קובע כך:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כך:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

שתי הוראות החוק הללו מסמיכות את בית המשפט לחייב תובע בהליך שלפניו להפקיד ערובה להוצאות הנתבע בהליך.

בענייננו, המערערת היא שפתחה בהליך שבו עסקינן. מכאן, גם על דרך ההיקש, לא ברור מדוע סבורה המערערת שלבית המשפט סמכות, בין מכח תקנה 519 בין מכח סעיף 353א, לחייב את המשיב בערעור בהפקדת ערובה, במסגרת הליך זה.