ע"א 691-15 פרברי נ' אסולין ואח'

           בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 25.11.2014 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' חזק) בפש"ר 5174/04, בגדרו נקבע, כי בכפוף לכך שהמשיב 1 (להלן: החייב) יפקיד בקופת פשיטת הרגל סך 200,000 ש"ח הוא יזכה להפטר.

1. החייב הוכרז כפושט רגל בשנת 2004 והמשיב 2 (להלן: הכונס הרשמי) מונה כנאמן על נכסיו. נגד החייב אושרו תביעות חוב בסך של 541,000 ש"ח, שמתוך סכום זה סך של 270,000 ש"ח משקף תביעות שהגיש המבקש.

2. בפסק הדין, שאת ביצועו מבקש המבקש לעכב, הוכרעו בקשת החייב למתן צו הפטר וכן שלוש בקשות שהגיש המבקש: למימוש דירת המגורים של החייב (להלן: הדירה), למימוש יתרת נכסיו של החייב (ובעיקר סימני מסחר מסוימים) וכן בקשה ליתן לחייב הלוואה, המובטחת במשכנתא על הדירה, שתאפשר לו להחזיר את חובותיו.

           בית משפט קמא קיבל את בקשת החייב למתן צו הפטר בכפוף לכך שיפקיד בקופת פשיטת הרגל סך של 200,000 ש"ח וזאת בתוך תקופה של שנתיים. בין היתר, עמד בית משפט קמא בהחלטתו זו על התקופה הארוכה בה מצוי החייב בהליכי פשיטת רגל (10 שנים) ועל כך, שההפטר מותנה בהפקדת סכום כסף שיאפשר להשיב לנושים 47 אחוזים מחובם. מנגד, דחה בית משפט קמא את בקשות המבקש.

           באשר לבקשה למימוש הדירה הוסבר, כי מהלך כזה עשוי להיתקל בקשיים לא מבוטלים מאחר שהדירה שייכת גם לאשת החייב, ומאחר שבני הזוג מטופלים בילדה קטינה ועליהם לספק לה מדור מתאים. בית משפט קמא עמד על כך שגם אם הדירה תמומש, הנושים יזכו לקבל ממנה, לכל היותר, סכום של 425,000 ש"ח (לאחר ניכוי חלקה של אשת החייב בדירה ותשלום חוב המשכנתא) וכי במכלול הנסיבות, יש להעדיף את הצעת הכונס הרשמי כי מתן ההפטר יותנה בכך שהחייב יפקיד בקופת פשיטת הרגל סך של 200,000 ש"ח. כאמור, המבקש ביקש גם כי מתן ההפטר יותנה בכך שהחייב ייטול ממנו הלוואה, מובטחת במשכנתא, להחזר חובותיו. בית משפט קמא דחה גם בקשה זו בציינו כי "התניית מתן ההפטר בחיוב החייב ליטול ההלוואה המוצעת תהיה פעולה בלתי מידתית ותותיר את החייב תחת עול החיוב בהחזר חובות [ל]פרק זמן נוסף שאינו סביר". לבסוף, נדחתה גם בקשת המבקש למימוש סימני מסחר הנמצאים בבעלות משותפת של החייב ואחיו. בין היתר ציין בית משפט קמא, כי "כל ניסיון שיעשה לממש את סימני המסחר יארך זמן רב ביותר, וספק אם יצלח, שכן לא ברור כעת אם לאותם סימני מסחר שצוינו לעיל יש ערך כלשהו, כאשר לאחי החייב מחצית הזכויות בנכס". כן צוין שהכונס הרשמי מסר שהוא אינו ערוך למימוש נכס זה.

3. כלפי פסק הדין המתואר לעיל הגיש המבקש ערעור ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. המבקש מלין על החלטת בית משפט קמא ליתן לחייב צו הפטר בתנאים שפורטו לעיל, אף שבאמצעות מימוש נכסיו של המבקש ניתן יהיה להשיב לנושיו של החייב חלק משמעותי יותר מחובותיו, ועל כן, לטענתו, לערעורו סיכויים טובים. המבקש אף טוען, כי התנהלותו של החייב לאורך הליכי פשיטת הרגל מעידה על "מוסר תשלומים גרוע" ועל כן קיים חשש שלא יעלה בידו להפקיד בקופת פשיטת הרגל את הסכום עליו הורה בית משפט קמא, ובכך עלול להיגרם לנושיו נזק בלתי הפיך.

4. הכונס הרשמי מתנגד לבקשה. לטענתו, סיכויי הערעור אינם טובים כלל וכלל מאחר שהכרעתו של בית משפט קמא מבוססת בעיקר על קביעות שבעובדה, ובקביעות מעין אלה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. לא הוגשה תגובה מטעם החייב.

           המבקש ביקש להתיר לו להשיב לתשובת הכונס הרשמי וצירף לבקשה זו את נוסח התשובה שהוא מבקש להגיש. לפנים משורת הדין, עיינתי גם בתשובה האמורה, שהוגשה בפועל עוד בטרם ניתנה הרשות להגישה.