משהב חברה לשכון בניין ופתוח בע"מ נ' פרדי ואח'

ערעור זה מופנה נגד פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת עידית ברקוביץ) בת"א 34103-04-13 מיום 19.11.15 לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבים 90,775 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 19,000 ₪ בגין ליקויי בניה בדירת המשיבים.

רקע עובדתי

בתאריך 04.03.10 רכשו המשיבים מהמערערת דירת מגורים בבניין ברחוב אירוס 1, גבעת זאב, הממוקם בגוש 26, חלקה 57, וזאת בהתאם להסכם מכר שנכרת בין הצדדים.

לאחר כ-3 שנים הגישו המשיבים תביעה נגד המערערת בשל ליקויי בניה שהתגלו בדירתם, והעמידוה, משיקולי אגרה, על סך של 120,000 ₪.

תביעתם התבססה על חוות דעת מומחה מטעמם אשר קבע כי עלות תיקון הליקויים הינה 119,305 ₪ וכי ערך הדירה ירד בסך של 8,000 ₪.

על מנת להכריע במחלוקות שבין הצדדים מונה מר יקי נחמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").

המומחה קבע כי בדירה נתגלו ליקויים שעלות תיקונם נאמדת בסך של 26,000 ₪. כן השאיר לשיקול דעת בית המשפט עלויות נוספות בסך 900 ₪.

נוסף על כך, קבע המומחה, כי ככל שתתבצע בדיקה באשר לתכולת הצמנט ותכולת הרטיבות ותידרש החלפת הריצוף, יש להוסיף לעלות הכוללת סך של 34,000 ₪. אולם, אם ידרש רק ייבוש המילוי שמתחת לריצוף יש להוסיף סך של 18,000 ₪ בלבד.

בית המשפט קמא פסק כי על המערערת לשלם למשיבים סך של 74,775 ₪ בגין ליקויי הבניה, כאשר בין היתר שוקללה עלות פירוק הריצוף והחלפתו, עם החלפת התשתית תחתיו. נוסף על כך נפסקו 10,000 ₪ בגין דיור חלופי, 6,000 ₪ בגין עוגמת נפש ו-19,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

פסק דין זה הינו מושא הערעור שלפני.

טענות המערערת

המערערת טוענת כי שגה בית המשפט קמא כאשר הסתמך על תעודת הבדיקה של מכון התקנים מיום 20.11.13, על אף שהתבססה על תקן מחודש ינואר 2012, אשר הינו מאוחר למועד מכירת הדירה, למועד בניית הדירה ולמועד קבלת החזקה בדירה על ידי המערערים.

לשיטת המערערת, הנטל להוכחת התקן שחל במועד הרלוונטי, חל על התובעים, קרי – המשיבים, ומאחר שבנדון דידן לא הביאו המשיבים כל ראיות באשר לתקן שחל במועד הרלוונטי, לא עמדו בנטל להוכחת טענתם, והעברת הנטל לכתפי הנתבעת (המערערת) - מנוגדת לדין.

עוד נטען על ידה, כי שגה בית המשפט קמא כאשר הסתמך על תעודת הבדיקה של מכון התקנים, על אף שבוצעה בניגוד להנחיית המומחה מטעם בית המשפט ובניגוד להחלטת בית המשפט קמא עצמו, אשר קבע כי יש לבדוק את התשתית תחת הריצוף בחמישה מקומות שונים כאשר בפועל בוצעה הבדיקה בשלושה מקומות בלבד שנבחרו על ידי המשיבים.

מוסיפה המערערת וטוענת כי המומחה דחה את האפשרות לפיה יש להחליף את כל הריצוף, אף אם יתגלה כי אין צמנט בתשתית, וזאת לאור קביעתו כי לא ראה כשלים האופייניים לייצוב חסר תשתית המילוי. לגרסת המערערת מדובר בקביעה מקצועית, בשונה מקביעת בית המשפט קמא בפסק הדין לפיה מדובר בהמלצה בלבד.

כן נטען, כי קביעת בית המשפט קמא לפיה יתכן שיתגלו כשלים עתידיים הנוגעים לתשתית תחת הריצוף – אינה יכולה לעמוד, וזאת מאחר שבפני בית המשפט קמא לא היו כל נתונים פיזיים/מקצועיים לקביעה זו ואף המומחה לא העלה השערה מעין זו.