ע"א 64150-01-15 סיחרס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

מונחת לפני בקשת המבקש לפטור או הפחתת סכום העירבון בתיק העומד על סך 20,000 ₪.

הערעור הנדון הוגש על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת ד. קוברסקי) מיום 14.12.15 בת.א. 11624-03 במסגרתו נפסקו למבקש פיצויים במסגרת תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים.

לטענת המבקש, חרף זכייתו בפסק הדין הוא חסר כל, שאינו עובד משנת 2002 ומתקיים מקצבת נכות ופוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה. לטענתו, כמעט כל כספי הזכייה בפסק הדין בסך של 86,000 ₪ הועברו לכיסוי חובותיו. לטענתו, הכנסתו המשפחתית עומדת על סך של 11,526 ₪ וכי יש לו הוצאות חודשיות בסך של כ- 10,700 ₪. לטענתו אין לו נכס פרט לדירת מגורים עליה הוא משלם 460 ₪ לחודש. עוד הוא מציין כי בשל אי יכולת כלכלית לא טס להלוויית אחיו בהולנד, ורק לאחר קבלת הכסף מהמשיבות טס לאזכרה. בנוסף עתר המבקש כי הסך של 7,583 ₪ אשר נפסקו לו כהוצאות מסגרת ההליך בבית המשפט השלום ישמשו ערבון בערעור.

המשיבות הגישו תגובתן וטענו כי יש לדחות הבקשה שכן מהבקשה עולה כי למבקש דירה ורכב וכי הם לקוחות טלוויזיה בלווין של יס וכן מנויים לקאנטרי דבר המעיד על מצבם הטוב. עוד טענו המשיבות כי אין כל סיבה כי המבקש לא ייקח הלוואה מהבנק ולשם כך ישעבד חלק מדירתו או רכבו או יקבל סיוע מקרובים או ידידים. עוד נטען כי המבקש מיוצג על ידי עו"ד ולא פירט כיצד הוא נושא בשכרו. עוד טענו המשיבות כי המבקש לא טען לעניין סיכויי הערעור שכן ברור כי המדובר בסיכויים אפסיים.

המבקש הגיש תשובה לבקשה וטען כי העובדה כי המשכנתא שלו נמוכה היא משום שאינו יכול לעמוד בסכום גבוה יותר. עוד טען כי הוא ואשתו אינם מנויים לקאנטרי וכי השכונה בהם גרים נקראית הקאנטרי. בהתייחס למימון שכר טרחת בא כוחו טען המבקש כי המדובר בתיק פלת"ד וכי שכרו של בא כוחו ישולם באחוזים אם המערער יזכה בערעור. עוד טען המבקש כי אין לו חסכונות וכי העברות כספים שנעשו לחשבונו ואליהם התייחסו המשיבות בתגובתן הם כספים בהם זכה במסגרת הליכים משפטיים נגד חברת הביטוח.

המסגרת הנורמטיבית

הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

על תכליתו של הערבון והשיקולים בקביעתו שב ועמד בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) בבשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל:

"הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי) נועדה להבטיח את הוצאות המשיב.

ברירת המחדל לסוג הערובה היא הפקדת עירבון (תקנה 428 לתקנות).

כאשר הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט קובעים את גובה העירבון להפקדה, עליהם לשקול בין היתר את מספר המשיבים; שווי סכום התביעה; סכום ההוצאות שנקבעו בערכאה או בערכאות הקודמות והשיקולים לכך; וזהות המערער (ראו למשל: רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ ...).