ע"א 63255-09-14 פרידה צבר נ' מאיר דרייפוס

א. ההליך

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הגב' שולמית ברסלב), מתאריך 8.7.2014, בתיק א' 32774-03-13.

בפסק הדין שבערעור נדחתה תביעת המערערת על הסף, משנמצא נעדרת עילה כלפי המשיב, משום שמונה לשמש כמומחה מטעם בית הדין הרבני, ליתן חוות דעת במחלוקת כספית שנתגלעה בין המערערת ובעלה לשעבר.

ב. הרקע העובדתי

2.בפסק הדין של בית המשפט קמא, פרט בית המשפט את לוח הזמנים המפורט הנוגע לעניין, ואני אביא להלן את תמציתו.

המערערת התגרשה מבעלה, ובתביעה שהגישה לבית הדין הרבני האזורי בחיפה, עתרה לכך שבעלה יחויב לשלם לה מחצית מהזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שצבר. בתאריך 9.3.2006 מינה בית הדין הרבני את המשיב כמומחה מטעמו לצורך ביצוע החישובים הדרושים, וכימות הזכויות המגיעות לכל אחד מהצדדים החל מתחילת הנישואין (18.8.1980) ועד מועד הסכם הגירושין שנכרת ביניהם (11.12.2002).

בתאריך 22.10.2006 המשיב הגיש את חוות דעתו, ולאחר מכן הגיש תשובות לשאלות הבהרה שנשאל. בתאריך 8.2.2007 הודיע בא כוח המערערת כי הוא מבקש לחקור את המשיב על חוות דעתו, אך בישיבת בית הדין שהתקיימה בתאריך 21.5.2007 הודיע, כי הוא מוותר על חקירת המשיב. בתאריך 29.5.2007 נתן בית הדין פסק דין, ובו אימץ את חוות דעת המשיב.

הגם שלכאורה כבר ניתן פסק דין, בתאריך 10.10.2007 התקיימה ישיבה נוספת של בית הדין ובה נחקר המשיב. בתאריך 4.11.2007 הגישה המערערת לבית הדין חוות דעת של מומחה מטעמה, ולפיה היא זכאית לקבל מבעלה לשעבר סך 180,570 ₪. בתאריך 7.3.2010, ובעקבות ערעור לבית הדין הרבני הגדול, הורה בית הדין הרבני האזורי למשיב לבחון מחדש את חישוביו. בתאריך 17.10.2010, לאחר דיונים נוספים שהתקיימו בפני בית הדין הרבני, ביקשה המערערת מבית הדין לפסול את חוות דעתו של המשיב, באשר לטענתה המשיב התעלם מהחלטות בית הדין וחוות דעתו אינה מקצועית, וכן ציינה כי התנהלותו גורמת לה לעינוי דין ולמשבר נפשי. בתאריך 29.3.2011 בית הדין דחה את טענות המערערת ואת בקשתה לפסול את חוות הדעת, ובתאריך 7.8.2011 קבע בית הדין הנחיות למשיב בנוגע לעקרונות החישוב. בתאריך 23.10.2011 הגיש הנתבע את תשובותיו לשאלות שנשאל על ידי בית הדין, ולפיהן המערערת הייתה זכאית לקבל מבעלה לשעבר סך 94,674 ₪.