ע"א 61193-09-14.בקשה מס' 6

בפני בקשה להשבת ערעור לרישום, לאחר שבקשה למחיקתו על הסף בשל איחור בהגשתו התקבלה בהיעדר תגובה, כשהכוונה למעשה היא לביטול ההחלטה בדבר מחיקת הערעור.

המבקש, יהודה כהן (להלן - "המבקש") הינו חבר אגודה במשיבה, זרועה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן - "המשיבה"). ביום 23.6.14 קיבל בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת אורית ליפשיץ) תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקש, וקבע כי המבקש לא יהיה זכאי למכסה נוספת של מי שפד"ן, מעבר למכסתו הבודדת, עד שיציג למשיבה אישורים של חברי אגודה המסכימים למסירת מכסת המים והקרקע שלהם לרשותו, וזאת עד ל - 15 מכסות. ביום 28.9.14 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין של המשפט קמא.

ביום 2.10.14 הגישה המשיבה בקשה למחיקת הודעת הערעור על הסף. בבקשה נטען כי מאחר ופסק הדין של בית המשפט קמא הגיע לידי המבקש ביום 23.6.14, הרי שהערעור הוגש באיחור. המשיבה הוסיפה, כי גם אם נניח, כי הערעור אכן הומצא לידי המבקש רק ביום 26.6.14 עדין ימצא, כי הערעור הוגש באיחור. כן נטען, כי המבקש לא נתן כל טעם מיוחד, כנדרש, לאיחור בהגשת הערעור וכי סיכויי הערעור אפסיים.

על אף שהוריתי על הגשת תגובה לבקשה תוך 14 יום, נמנע המבקש מלעשות כן. לאחר שהמשיבה הציגה אישור מסירה לפיו הבקשה נמסרה למבקש, הוריתי ביום 2.11.14 על מחיקת הערעור.

ביום 6.11.14 הגיש המבקש בקשה להשבת הערעור לרישום. לטענתו, בקשת המשיבה אכן הגיעה אליו אולם לא קיבל את החלטת בית המשפט המורה על הגשת התגובה, ומבדיקה במערכת נט המשפט לא נמצא אישור, כי ההחלטה הומצאה לו. ממילא, אין עסקינן בבקשות אשר קיימת חובה להשיב להן. כמו כן, אין בתקנות סדר הדין האזרחי הוראה המאפשרת לבקש את מחיקת הערעור על הסף בנימוק שעבר המועד להגשת הערעור, שעה שהערעור התקבל לרישום, עובדה המלמדת, שהוגש כנדרש ו-"היחיד שיכול לטעון בעניין זה, הוא המערער, בעוד המשיב אינו רשאי כלל להגיש השגה בגין מילוי התנאים להגשת ערעור" (ס' 7 לבקשה להשבת הערעור לרישום), ולכל היותר זו טענה היכולה לעלות במסגרת הערעור עצמו ואין בסיס בתקנות להגשת בקשות מקדמיות. טוען המבקש כי תמיכה לטענה, כי הערעור הוגש במועד טמונה בעובדה, כי ביום 30.10.14 הומצאה למערער הודעה על קביעת הערבון בערעור.

לגופו של עניין, טוען המבקש כי מועד ההמצאה בפקסימליה אינו רלוונטי שכן ניתן להמציא כתבי בי דין בפקסימליה לעורך דין רק עד 10 עמודים. הפסיקה אף קבעה, כי אין די בידיעה אודות מתן פסק הדין על מנת לרפא את הפגם בהמצאה. מאחר ופסק דינו של בית המשפט קמא הומצא כדין לידי המבקש רק ביום 26.6.14, הרי שהערעור הוגש במועד.

המשיבה טוענת, כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בבקשה, שכן הדרך להשיג על ההחלטה למחוק את הערעור הינה בהגשת ערעור לבית המשפט העליון, ולא קיים הליך המכונה בקשה להשבת הערעור לרישום.

עוד טוענת המשיבה, כי אין הצדקה להעדר תגובת המבקש לבקשה למחוק הערעור, משלא הוגש במועד - שכן החלטת בית המשפט על הגשת תגובה הומצאה לבא כוח המבקש על ידי מזכירות בית המשפט בדוא"ל; ממילא, המבקש לא תמך טענתו, כי החלטת בית המשפט לא הגיעה אליו בתצהיר, כנדרש.

המשיבה טוענת, כי עצם העובדה שהערעור התקבל לרישום אינה יוצרת חזקה בלתי ניתנת לסתירה כי הוגש במועד ואינה מונעת מבעל הדין לטעון אחרת. עוד טוענת היא, כי די בכך שמכתב אליו צורף פסק הדין התקבל בפקסימליה, כיוון שאין מדובר בכתב בית דין לגביו חלה הגבלה על מספר העמודים, המותר להמצאה. מה גם, שקבלת פסה"ד אושרה והמבקש אף נהג לפיו. משהוכחה ידיעה בפועל בדבר קיומו של פסה"ד לא ניתן לחסות תחת כנפי ההמצאה הפורמלית. ממילא, אין זה סביר כי למבקש נודע על מתן פסק הדין ממכתב המשיבה והוא לא פנה לנט המשפט על מנת לקרוא אותו. המשיבה מוסיפה עוד, כי גם בהנחה שפסק הדין נמסר למשיב רק ביום 26.6.14, הערעור הוגש באיחור.