ע"א 60681-05-16 עמירה נ' קהילת השם בארץ הקודש מ.ע. 580089597

השופט אמיר טובי: 

מהות הערעור

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' הוך טל) מיום 1.5.2016 לפיו הורה בית משפט קמא על פינויה של המערערת מהדירה נשוא הדיון עד ליום 1.9.2016. בנוסף חויבה המערערת לשלם למשיבה סך 5,000 ₪ כתנאי לדחיית הפינוי עד למועד הנ"ל.

למעשה, מדובר בגלגול שני של פרשייה שהגיעה כבר לפתחו של בית משפט זה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.המשיבה הגישה תביעה בבית משפט השלום בחיפה, לפינוי המערערת מהדירה המצויה בקומה האחרונה בבית מס' 12 ברחוב אשקלון בחיפה (להלן: "הדירה"). בתביעתה טענה כי הדירה היתה מושכרת לאבי המערערת בשכירות מוגנת, וכי זכויות הדיירות המוגנת עברו למערערת עוד בטרם רכשה המשיבה את זכויותיה בבניין. עוד נטען כי המערערת נטשה מזה זמן רב את הדירה, הסבה לה נזקים וגרמה נזקים אף לרכוש המשותף, בצעה בניה בלתי חוקית וחדלה מתשלום דמי השכירות המגיעים הימנה. משכך, עתרה המשיבה להורות על פינויה של המערערת מהדירה.

3.בפסק דינו הראשון מיום 16.9.2015 (להלן: "פסק הדין הראשון") קבע בית משפט קמא כי לא הובאה כל ראיה להוכחת מעמדה של המערערת כדיירת מוגנת לגבי הדירה. נאמר כי לא זו בלבד שהמערערת לא הראתה מדוע היא נהנית ממעמד של דיירת מוגנת אלא שהראיות שהובאו מטעמה שוללות את האפשרות לייחס לה מעמד שכזה.

4.בית משפט קמא הוסיף וציין כי אף אילו היו מוכחות זכויותיה הנטענות של המערערת לגבי הדירה, עדיין היה מקום להורות על פינויה על פי העילות הקבועות בחוק. בהקשר זה, ולאחר שדחה את גרסת המערערת והעדים מטעמה לפיה מאז ומעולם היא התגוררה בדירה וממשיכה להתגורר בה, ולאחר שעיין בתצלומי הדירה שהוצגו בפניו, מהם עולה כי בדירה נערמו הררים של זבל, קבע בית משפט קמא כי עילת הנטישה הוכחה. לפיכך, הורה על פינויה של המערערת מן הדירה.

5.המערערת השיגה בפני בית משפט זה על פסק הדין הנ"ל, וזאת במסגרת ע"א 27606-10-15. בערעורה יצאה, בין היתר, כנגד קביעת בית משפט קמא לפיה מעמדה לגבי הדירה אינו כשל דיירת מוגנת. לטענתה, המשיבה הודתה בכתב התביעה כי המערערת הנה בגדר דיירת מוגנת. בנוסף, בין הצדדים הוסכם דיונית כי אין להרחיב חזית, ולכן לא היה מקום לקביעתו של בית משפט קמא כי אינה דיירת מוגנת, סוגיה שכלל לא הוצבה בפניו כפלוגתא.