רביב ואח' נ' היכל

בקשה לביטול פסק דין מיום 29.05.2018, שניתן בהעדר הופעה של המבקש.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת כ' לוי) בת"א 59084-005-15 מים 12.12.2017, לפיו חוייב לשלם למשיב, עו"ד במקצועו, 99,044 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות ושכ"ט עו"ד, בגין שירותים שקיבל ואת תמורתם לא שילם.

בהודעת הערעור ציין המבקש כתובת דואר אלקטרוני בלבד כמענו להמצאת כתבי בי דין.

בבקשתו טוען המערער, המתגורר בארה"ב, כי לא קיבל את ההחלטה המתייחסת למועד הדיון בערעור למרות שבפניות כאלה ואחרות לבית המשפט ולצד שכנגד ציין את כתובתו בארה"ב, ועל אף האמור לעיל, לא נשלחה ההחלטה לכתובתו זו.

תקנה 413 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת:

"ואלה הדברים שיכיל כתב הערעור: 

(1) שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו של המערער;

...

(4)מען להמצאה בתחומה של המדינה".

אין חולק שכתב הערעור אינו מציין מען מגורים או מען להמצאת כתבי בי דין בתחומה של המדינה, או מען כלשהו אלא רק כתובת דואר אלקטרוני.

תקנה 480 לתקנות קובעת:

"בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי" (ההדגשות שלי ש.ד.).

המבקש לא הודיע בשום שלב של הדיון על שינוי מענו, ולמותר לציין כי, לא מסר מען בתחומי המדינה.

העובדה שבמסמכים אלה או אחרים צויינה כתובתו בארה"ב, אינה עונה על דרישת התקנות.

כפי שנקבע בע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליס, פ"ד נו (6) 742, 749 בעניינה של בעלת דין שאינה מתגוררת בישראל, בהתייחס לחובתה על פי תקנה 480 הנ"ל: