ע"א 58810-01-14 שטרן נ' ספרן

השופטת רות לבהר שרון

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט אילן רונן), שניתן בה"פ 46201-07-12, ביום 24.12.13, במסגרתו התקבלה עתירת המשיב לקבוע כי הוא הבעלים של רכב מסוג לקסוס מ.ר. 2500770 (להלן: "הרכב").

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.המערער הוא עורך דין שהעניק שירותים משפטיים לחברת מוקד אור וידאו בע"מ (להלן: "החברה"), שהייתה בבעלות המשיב (החברה אינה פעילה כיום). המערער הגיש תביעה על סכום קצוב (כ-27,000 ₪) נגד החברה בשל חוב שכ"ט. ההתנגדות שהגישה החברה נדחתה, וניתן פסק דין חלוט כנגד החברה לגבי החוב הנטען.

במסגרת פעולות הגביה בהן נקט המערער בהוצל"פ, התירה הרשמת תפיסתו של הרכב נשוא הדיון לשם פירעון חוב החברה. המערער טען כי הרכב אינו שייך למשיב כי אם לחברה, והראיה לכך היא כי על הרכב נרשם שיעבוד לטובת בנק הפועלים בגין הלוואה שנטלה החברה מהבנק. לטענתו, הדבר מעיד כי הרכב הוא בבעלות החברה. מנגד, המשיב טען כי הוא הבעלים של הרכב ולא החברה, ועל כן לא ניתן לתפוס את הרכב לשם פירעון חוב של החברה. המשיב נדרש להפקיד כספים למניעת תפיסת הרכב, ובמקביל הגיש בקשה בדרך המרצה לבימ"ש קמא, בעתירה להצהיר כי הוא אישית, ולא החברה, הוא הבעלים של הרכב.

2.בפסק הדין נשוא הערעור קיבל בית משפט קמא את העתירה, וקבע כי הרכב הינו בבעלות המשיב, ולא בבעלות החברה, ומכאן הערעור.

בפסק דינו קבע בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים, כדלקמן:

"המבקש [המשיב בערעור - ר.ל.ש] הוא שרכש את הרכב, הוא זה שהתחייב לשלם עבור הרכב, והוא אף זה לו התחייב המוכר למסור את הרכב. מהחשבונית שצורפה להמרצת הפתיחה עולה שאכן המבקש הוא ששילם ליבואן את עלות הרכב; מרישיון הרכב עולה שהרכב גם נרשם על שם המבקש במשרד הרישוי; ואין מחלוקת על כך שהרכב נמסר בפועל למבקש.

החברה כלל איננה צד להתקשרות עם היבואן, מוכרת הרכב, איננה צד להתחייבות לשלם בגינו, וממילא שלא נטען כלל שאי פעם קיבלה את הרכב. על פניו איפוא, המבקש הוא הוא הבעלים הנכון של הרכב".

בית המשפט ציין כי אומנם רישום הרכב במשרד הרישוי אינו מעיד בהכרח על הבעלות, אך לא ניתן להתעלם לחלוטין מערכו הראייתי של הרישום, וטענת המערער לפיה הרכב שייך למעשה לחברה, ולא למשיב - על שמו רשום הרכב - מתבססת על מסמכי ההלוואה שהוצגו מחשבון הבנק של החברה, ושמהם עולה כי החברה נטלה מהבנק הלוואה לצורך רכישת הרכב. בית המשפט קיבל את עדות המשיב לפיה החברה נטלה את ההלוואה לצורך פעילותה השוטפת, וכי החברה ציינה כי מדובר בהלוואה לצורך רכישת רכב, רק מאחר ובדרך זו ניתן היה לקבל תנאי הלוואה טובים יותר. זאת ועוד, בית משפט קמא ציין, כי ההלוואה נלקחה כארבעה חודשים לאחר שמלוא התמורה עבור הרכב כבר שולמה, ודי בכך כדי לקבל את גירסת המשיב.