ע"א 55698-06-15 עירית ירושלים נ' פרידמן

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט א. נחלון) מיום 6.5.15 במסגרתו נדחתה על הסף תביעת המערערת כנגד המשיב בגין חוב ארנונה וזאת מחמת התיישנות.

במרכז הערעור טענת המערערת, בניגוד לקביעתו של בית משפט השלום, כי הליכי גבייה מנהליים במהלך תקופת ההתיישנות עוצרים את מירוץ ההתיישנות גם ביחס להגשת תביעה אזרחית ולא רק ביחס להליכי גבייה מנהליים.

כתבי הטענות

2. התביעה על סך 106,631 ₪ הוגשה בסדר דין מקוצר ביום 15.1.15 ועניינה חובות ארנונה של המשיב שנוצרו בתקופה שמיום 1.1.00 ועד ליום 27.5.08.

המשיב שלא היה מיוצג בבית משפט קמא (וגם לא בערעור) הגיש בקשת רשות להתגונן והעלה במסגרתה בין היתר טענת התיישנות המבוססת על כך שהתביעה הוגשה למעלה מ-15 שנה מהמועד שבו נתגבש חוב הארנונה עבור השנה הראשונה נשוא התביעה ומעל 7 שנים מהמועד בו נתגבש החוב עבור השנה האחרונה.

בתשובה טענה המערערת כי התביעה לא התיישנה שכן במהלך התקופה הושעה מרוץ ההתיישנות בשל דרישות תשלום, התראות שונות והליכי גבייה מנהליים שננקטו כנגד המשיב. המערערת טענה כי אלו מהווים "תביעה לקיום זכות" על פי סעיף 2 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות) ועל כך עוצרים את מירוץ ההתיישנות.

3. בית משפט השלום קבע כי נוכח אופיין של הטענות העולות בבקשת רשות להתגונן תדון הבקשה כבקשה לסילוק על הסף, והורה למשיב להגיב לתשובת המערערת, תגובה במסגרתה טען בין היתר כי לא ידע על הליכי הגבייה המנהליים שננקטו נגדו.

פסק דינו של בית משפט השלום

4. בפסק הדין קובע בית משפט השלום כי התביעה התיישנה שכן הליכי גבייה מנהליים אותם נוקטת רשות מנהלית לצורך גביית חוב אינם משפיעים על מרוץ ההתיישנות לעניין הגשת תובענה אזרחית לבית המשפט בגין אותו חוב.

את מסקנתו זו משתית בית משפט השלום על לשונו של חוק ההתיישנות, תכלית ההוראות הרלוונטיות בחוק ושיקולי מדיניות נוספים.