ע"א 55408-03-16 אלוקל בעמ נ' מקס קרן שינוע כבד בע"מ

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, דין הבקשה להידחות.

1.נקודת המוצא בנושא זה הינה כי:

"...על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור." בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06).

2.תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לסטות מנקודת בסיס זאת, בקובעה כי עת נקבע מועד בחיקוק, רשאי בית המשפט להאריכו "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בעניין טעמים מיוחדים נפסק, בין השאר, כי אלה "ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד... אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין" רע"א 10035/06 גאון נ' שחר (10.5.07), רע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינרית בע"מ (29.8.12); ע"א 6842/00 ידידה נ' קסט פ"ד נה(2) 904 (2001)).

3.גם איחור בן יום מחייב הבאת טעם מיוחד שכן בתום התקופה להגשת ערעור, הופך פסק הדין לסופי וצד זכאי לראות את עניינו כבא על סיומו.

אם כך לגבי יום אחד, על אחת כמה וכמה נכונים הדברים לגבי איחור העולה על חודש כמקרה דנן.

4.אין מקום למנות את המועדים ממתן החלטת בית המשפט קמא בבקשה למתן הבהרה של פסק הדין (החלטה במסגרתה קבע בית המשפט קמא כי מהות הבקשה הינה תיקון פסק הדין, ועל כן נדחתה כמו גם גם לגוף העניין).

אין בהגשת בקשות לעיון חוזר ובקשות דומות כגון דא, כמו הבקשה בענייננו שמהותה, כאמור לעיל בקשה לתיקון פסק הדין, כדי להאריך את המועד להגשת ערעור על ההחלטה המקורית (ר' למשל בש"א 3430/13 אלבז נ' עו"ד אבירם 26.5.13) שאם לא כן, היה בכך כדי לחתור תחת סופיותן של החלטות ולאפשר לבעלי דין להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור על החלטות המתקבלות בעניינם.

5.אין גם מקום לקבל הטענה כי מצבו הרפואי של ב"כ המבקש מנע הגשת הערעור במועד.

פסק הדין התקבל לידיו ביום 13/1/16 כאשר ניתן היה להגיש הערעור עד ליום 28/2/16.

מהמסמכים הרפואיים אכן עולה כי ב"כ המבקש נפגע בתאונה בתחילת חודש 2/16 ואולם עולה מהמסמכים כי הדבר לא מנע ממנו לעבוד, והראיה היא שבקשה בנושא הוגשה על ידו לבית המשפט קמא ביום 14/2/16. כן עולה מהמסמכים כי ההחמרה במצב (הכאבים בכתף) החלו רק בתחילת חודש 3/16 (ביום 6/3/16 נרשם – "לפני כחודש מעורב בת"ד, מזה כמה ימים סובל מכאבים בכתף...").

6.לכל האמור לעיל אוסיף את העיקר והוא שלאחר עיון בפסק דינו של בית משפט קמא ובטעוני המבקש לגופו של ענין, ומבלי לקבוע מסמרות, לא מצאתי בטעמים ובסיכויים מובהקות שיש בה כדי לאיין את מכלול השיקולים האחרים, להטות את הכף ולשכנע כי יש לפנינו טעם מיוחד להאריך את המועד להגשת הערעור.

ודוק - המבקש אינו מערער כלל על תוצאת פסק הדין (קבלת התביעה במלואה) אלא על העובדה שחויב בהוצאות ושכ"ט מעבר לסכום ששולם עד כה במסגרת עיקול שהוטל בתחילת ההליך ושנגבה באמצעותו סכום של 20,640 ש"ח.

האמור בפסק הדין תואם את הסכמת הצדדים לפיה: "כל הסכומים ששולמו ע"י המערערת ישארו בידי המשיבה, אלא אם יקבע בית המשפט שידון בתיק אחרת בסופו של ההליך", ומכאן שבית המשפט היה רשאי לקבוע כי מלוא הסכומים ששולמו יוותרו כאמור בידי המשיבה, וכן להוסיף ולקבוע הוצאות ותשלום שכ"ט עו"ד בנוסף.