אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ ואח' נ' ימין ואח'

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט יאיר דלוגין) מיום 25.1.2024 בת"א 38142-09-21 ולפיו התקבלה (בחלקה) תביעת המשיב לקבלת פיצוי בגין איחור במסירת דירה.

2.המשיב – התובע בעלים של דירה ברחוב קהילת לודג' 58 תל אביב (להלן: "הדירה").

הסכם פינוי – בינוי מול המערערות – הנתבעות נחתם ביום 13.4.2004 (להלן: "ההסכם").

נספח להסכם נחתם ביום 5.8.2013.

התובע העביר החזקה בדירה לנתבעות בחודש ספטמבר 2016.

הדירה נמסרה לתובע על ידי הנתבעת ביום 3.5.2021.

התובע טען, כי לפי ההסכם ,משמסר את הדירה לנתבעות בספטמבר 2016 ולפי ההסכם היה צריך לקבל הדירה בתוך 24 חודשים (כלומר – ספטמבר 2018) אזי נמסרה לו הדירה

באיחור של כ- 32 חודשים.

התובע טען כי לפי חישוב שנערך בהתאם לסעיף 5 א' לחוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר") הוא זכאי לפיצוי בסך 183,400 ₪ (לפי תחשיב של שכר דירה ראלי בסך 6,500 ₪ לחודש) וזאת לאחר ניכוי סך 89,600 ₪ ששילמו לו הנתבעת לפי סכום של 2,800 ₪ בנוגע לתקופת האיחור. שכר הדירה שולם לו החל ממועד שבו מסר את החזקה בדירה לנתבעות לפי הסכם שכר דירה חודשי בסך 2,800 ₪ לחודש.

לחלופין, דרש פיצוי בסך 168,400 ₪ ולחלופי חילופין פיצוי בסך 20$ ליום – סכום שנקבע כפיצוי מוסכם לפי סעיף 10.7 להסכם, כאשר החישוב מגיע לסך של 87,022 ₪.

3.הנתבעות ביקשו לדחות התביעה ממספר טעמים עיקריים:

א)אין תחולה בעניינינו לסעיף 5 א' לחוק המכר כיוון שההסכם נחתם לפני 6.4.2011 – מועד כניסתו לתוקף של סעיף 5 א'.

ב)לפי תנאי ההסכם, אין מקום לחיוב בפיצוי בגין איחור במסירה.