ע"א 54227-01-16 טכקיזדה ואח' נ' ס.י. אבן יזמות בע"מ ואח'

בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שהורה על פינוי נכס מוגן כנגד תשלום דמי פינוי.

הכלל הוא שאין מעכבים ביצועו של פסק דין אלא אם עלה בידי מבקש העיכוב להראות סיכויי הצלחה בערעור וכן שמאזן הנוחות נוטה לטובתו (עע"מ 5860/13 ע.ר. אציל בע"מ נ' מרדכי (2013)). ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה מבין שני התנאים האמורים (ע"א 1256/13 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (21.7.2013)).

בעניננו, אין חולק שעל המבקשים לפנות את הנכס. הערעור נסב אך ורק על השאלה מהם דמי הפינוי שישולמו להם. מדובר איפוא במחלוקת כספית גרידא, והכלל הוא שאין מעכבים ביצועו של פסק דין שקובע חיוב כספי אלא במקרים חריגים (ע"א 2400/16 מ.א. עליאן בע"מ נ' הרצל אברהמי (12.4.2016)).

זאת ועוד, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבים, נוכח הנזקים הכבדים שעלולים להגרם להם מחמת פקיעת תוקפו של היתר הבניה במקרה שהביצוע יעוכב. לעומת זאת, לא עלה בידי המבקשים להצביע על נזק של ממש אם הביצוע לא יעוכב, שהרי בכל מקרה, נגזר עליהם לפנות את הנכס, ואם יתברר כי הם זכאים לדמי פינוי גבוהים יותר, הרי שאלה ייפסקו לזכותם ואין טענה כאילו המשיבים לא יוכלו לשלם דמי פינוי מוגדלים.

הטענה לפיה לא ניתן למדוד את שטחו של הנכס קודם שייהרס, אין בה ממש, נוכח מדידות שכבר בוצעו בעבר ונוכח היכולת למדוד את הנכס פעם נוספת, טרם פינויו.

משכך, אין צורך לבחון את סיכויי ההצלחה בערעור.

אין בהחלטה זו משום הבעת דעה במחלוקת הפרשנית בשאלה מהו מועד הפינוי שנקבע בפסק הדין קמא.

בשולי הדברים אציין כי תשובת המבקשים לתגובת המשיבים הוגשה שלא כדין, שכן בהליכי ערעור לא חלה תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, כי אם תקנה 465 (רע"א 2108/13 אלבז נ' עו"ד מיטל (21.4.13); רע"א 8459/08 אלפרון נ' מנהל מקרקעי ישראל (13.10.08)).

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ו, 17 יולי 2016, בהעדר הצדדים.