זילחה ואח' נ' עיריית גבעת שמואל

לפנינו ערעור על פסק דין משלים שני שניתן בתיק זה על ידי כב' השופטת קוזין בת"א 21664-12-12 (בית משפט השלום בפתח תקווה).

ביום 3.5.17 ניתן פסק דין על ידי בית משפט מחוזי מרכז-לוד, בערעור על פסק דין קודם של כב' השופטת קוזין באותו עניין. פסק הדין בערעור נתן תוקף להסכמת הצדדים להצעת בית המשפט לפיה:

"בהתחשב בטענת ההתיישנות, לצרכי פשרה בלבד ומבלי לקבוע מסמרות בסוגיה זו, מוצע כי חיוב המערערים בגין ארנונה ואגרות מים ייעשה לגבי הנכס נושא הערעור בגין התקופה שמיום 3.4.03 ועד ליום 31.12.12. החישובים נושא פסק הדין המשלים יעודכנו כדין בהתאם לאמור לעיל. המשיבה תגיש בקשה לפסיקתא מתוקנת ולתיקון פסק הדין המשלים לבית משפט קמא. למערערים תישמר הזכות להגיב על בקשה זו".

פסק הדין המשלים השני קבע את הסכומים שישלמו המערערים למשיבה וזאת בהמשך לפסק הדין בערעור, לאחר שהצדדים פעלו על פי ההסכמה כאמור לעיל והגישו בקשה ותגובה לבית משפט קמא.

המערערים חולקים על הסכום שנקבע ומבקשים לתקן אותו. לשיטתם, בית משפט קמא קיבל את חישוב המשיבה שנעשה ללא ביסוס. עוד נטען, כי מאחר שמדובר בחוב אזרחי, יש לחשב את הריבית וההצמדה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה ולא על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980. המערערים מציעים גובה חישוב של חובות הארנונה והמים לשיטתו וכן מלינים על כך שלא ניתנה להם הזדמנות לחקור את עדי המשיבה.

בדיון שבפנינו חזרו בהם המערערים מטענתם לעניין דרך חישוב הריבית.

עיקר טענתם של המערערים בפנינו כי ההסכמה בפני בית המשפט המחוזי הייתה כי החישובים נושא פסק הדין המשלים יעודכנו כדין ולפיכך, לטענתם, יש מקום לבחון אותם מחדש.