ע"א 53307-12-13 גולפייגן נ' עזבון המנוח יעקבי ז"ל

1.מונחת לפני בקשה לביטול פסק הדין, אשר ניתן ביום 31.3.2014, במעמד צד אחד, על ידי כב' הרשמת א. כהן ולפיו נדחה הערעור מחמת אי הפקדת ערבון (להלן: "פסק הדין").

2.פסק הדין ניתן אגב בקשה שהגיש המשיב לדחיית הערעור מחמת אי הפקדת ערבון, הפקדה בה חויב המבקש לאחר שבקשה לפטור מהפקדה שהגיש נדחתה על ידי כב' הרשמת א. נחליאלי – חיאט בהחלטתה מיום 2.3.2014.

3.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים כפי שהועלו על הכתב, כמו גם לפסיקה הנוהגת, מוצאת אני להיעתר לבקשה.

4.החובה בדבר הפקדת ערבון בערעור נקבעה בהוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") והסנקציה למקרה בו חובה זו לא מולאה נקבעה בהוראת תקנה 431 לתקנות –

"לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחייה לפני בית המשפט או הרשם ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין"

5.בהחלטה מיום 2.3.2014 דחתה כב' הרשמת א. נחליאלי-חיאט את בקשתו של המבקש לפטור מהפקדת ערבון והורתה על הפקדתו בתוך 20 יום -

"המבקש יפקיד את הערבון תוך 20 ימים שאם לא כן ירשם הערעור לדחייה"

6.אין חולק כי הערבון לא הופקד בתוך המועד שנקבע ומשכך עתר המשיב בבקשה להורות על דחיית הערעור.

7.כב' הרשמת א. כהן נעתרה לבקשה והורתה על דחיית הערעור אלא שדומה כי נפלה שגגה מלפניה, זאת משלא ניתנה על ידה החלטה מקדימה המורה על רישום הערעור לדחייה בהתאם להוראת תקנה 431 לתקנות וכפי החלטתה של כב' הרשמת א. נחליאלי-חיאט.

8.על תכליתה של הוראת תקנה 431 כהחלטה המתריאה מפני דחיית הערעור עמד בית המשפט העליון בפסיקתו לאורך השנים וקבע כי נועדה ליתן לבעלי הדין שעת כושר להשמיע טיעוניהם בכל הנוגע לדחיית הערעור, סנקציה חריפה, אשר חייבה בעיני "מחוקק המשנה סוג של דיון עצמאי בנדון לבירור המחדל"-