ע"א 53255-03-16 עמרם נ' סימנובסקי

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט השלום בטבריה (כב' הרשם הבכיר מוהנד חליאלה). בקשת המבקש לביטולו של פסק הדין, אשר במסגרתו נדחתה התנגדותו של המבקש לביצוע שטר לאחר שלא הפקיד את העירבון שבו חוייב, נדחתה בהחלטה מיום 28.2.16 ועל כך משיג המבקש.

עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל, עמד חובו הנטען של המבקש על סך של 18,000 ₪. משנדחתה התנגדותו לביצוע שטר על ידי בית המשפט קמא, חודשו הליכי ההוצאה לפועל.

כעת, עם הגשת הערעור, עותר המבקש לעיכוב פסק הדין ולעיכובם של הליכי ההוצאה לפועל.

רוב רובה של הבקשה טענות הנוגעות לסיכויי הערעור. טענת המבקש היא כי גביית הכספים במסגרת תיק ההוצאה לפועל עלולה להמיט אסון עליו, כי אם ייגבו הכספים תישמט הקרקע תחת הערעור אשר הוגש וכי הדבר יעמיד את המבקש בפני שוקת שבורה. זולת טענות כלליות אלו, אין דבר.

המשיב לא הגיש תגובתו לבקשה והמועד לכך חלף.

המבקש הגיש היום אישור על מסירת הבקשה לידי המשיב ועיון בתיק בית המשפט מלמד כי ההחלטה בה קצב כב' הש' טאהא מועד להגשת תגובה, נצפתה על ידי ב"כ המשיב.

לאחר עיון בתיק ובבקשה, דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא שבעל דין שזכה במשפט רשאי ליהנות מפירות זכייתו באופן מידי ובהגשת הערעור אין כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין. קל וחומר כאשר מדובר בפסק דין כספי, שהרי ביצועו של פסק דין זה הוא הפיך וניתן להשבה ככל שיתקבל הערעור.

לא מצאתי כי המבקש עמד בנטל להוכיח את שני התנאים הנדרשים לצורך עיכוב ביצועו של פסק הדין. מבלי להיכנס לדיון בתנאי הראשון, בשאלת סיכויי הערעור, לא עמד המבקש בתנאי השני, שהוא הוכחת נזק בלתי הפיך אשר ייגרם לו אם ייגבו ממנו כספי פסק הדין. כאמור, טענות כלליות בלבד הועלו על ידי המבקש ואלו אינן נתמכות בדבר. מה גם שלא נטען כי צפוי קושי כלשהו בהשבת הכספים, אם יתקבל הערעור.