ע"א 52689-12-13 פלונית ואח' נ' גברילוב

1.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט בשן) מיום 15.12.13 (ת.א. 45333-03-10) אשר דחה את התביעה שהגישו המערערים כנגד המשיב.

המערער 4 הינו בעלה של המנוחה תמרה פולטוב ז"ל (להלן: המנוחה), ילידת 4.12.43, וכשהמערערים 2 ו- 3 הינם ילדיה.

כנטען בתביעה, המנוחה עברה בעבר טיפול בשיניה אצל המשיב, רופא שיניים, אולם לאחר הטיפול התעלפה. למרות זאת, קיבל המשיב את המנוחה לטיפול נוסף, עקירת שן, וזאת ביום 29.1.07, טיפול אשר בעקבותיו, ובו ביום, הלכה המנוחה לעולמה.

המערערים טענו כי המשיב לא ערך בירור של מצבה הרפואי העדכני של המנוחה, וכי לאחר מתן האלחוש, ובטרם עקירת השן, התלוננה המנוחה על כאבים, מחנק וחוסר אוויר, וכשלפי הוראות המשיב, שתתה המנוחה תרופה בכוס מים, והחל ביצוע עקירת השן, אולם לאחר מכן לא חשה בטוב. גם המשיב תיאר כי הביאה לדירתו, הסמוכה למרפאה, לאור מצבה, אשר החמיר בפתאומיות, והיא נפטרה כעבור זמן קצר מדום לב. עם זאת, ציין המשיב כי ראה את בתה של המנוחה שופכת לה לתוך כוס תרופה שאסור לקחתה לאחר ביצוע עקירה.

2.בית המשפט הפנה לדו"ח הפתולוג מהמכון לרפואה משפטית שקבע, כי המוות נגרם כתוצאה מכישלון לב חריף על רקע טרשת קשה בעורקים הכליליים, בהוסיפו "לאור סמיכות האירועים סביר להניח שמצב הריגוש בעקבות קבלת חומר הרדמה לעקירת השן סייעו או זירזו את הופעת המוות".

כך גם, ועדה של משרד הבריאות קבעה כי הרשומה הרפואית שניהל המשיב הייתה לקויה, וכך גם נמצאו ליקויים בביצוע האנמנזה, אשר לא אפשרו הערכת סיכונים אפשריים, וכי למשיב לא היה הידע והיכולת לטפל במנוחה.

בהתאם, הוגשה קובלנה נגד המשיב, וכשבמסגרת זו נקבע כי המשיב "גילה... חוסר יכולת מקצועית, המהווה רשלנות מקצועית חמורה והתנהגות שאינה הולמת מורשה לריפוי שיניים..." תוך הפניה למודעותו להתעלפות הקודמת, העדר צילום של אזור העקירה וכן הרישומים, וכשבסופו של יום, הותלה רישיונו, לרבות בגין מעשים נוספים.

יוער, כי במסגרת הקובלנה, גם נקבע כי המשיב לא עבר קורס החייאה כנדרש, ולא החזיק במרפאתו ציוד החייאה כנדרש.

המערערים הגישו חוות דעת רפואית של ד"ר שלמה ברק, אשר קבע כי אכן מדובר ברשלנות, וזאת לאחר שהמנוחה סבלה מבעיות רפואיות רבות, כגון סוכרת, לחץ דם גבוה, רשרוש בלב, רגישות ללידוקאין, וכשלמעשה לא היה מקום לעריכת הטיפול במסגרת המרפאה, אלא היה מקום לערוך את הטיפול בבית חולים, וכי זו אכן הפרקטיקה לגבי חולים הסובלים ממחלות רקע, ההופכות את טפול השיניים במרפאה לטיפול מסוכן.

מכל מקום, קבע ד"ר ברק כי אין מקום לקבל את טענת המשיב, כאילו הסתפק בכמות קטנה של חומר הרדמה, וזאת מאחר וכמות שכזו, כפי שנטענה, אינה מספיקה כדי להתגבר על כאב עקירת שן. יתר על כן, לדעתו, אם בפועל הוזרקו למנוחה כמויות אלחוש תקניות, היה המוות נגרם מהאלחוש, ואם הכמויות היו קטנות מהנורמה, אזי המוות היה נגרם מהכאב והדחק שגרם הטיפול.

3.בית המשפט ציין שאכן, המנוחה פנתה קודם לכן לרופא אחר, ד"ר בר, אשר סירב לטפל בה לאחר ששמע על הרקע הרפואי, וכך גם שבנה, שלו השכלה רפואית, סבר כי יש לערוך את הטיפול בבית החולים, אולם לא היה נכון לקבל את גרסת המשיב, כאילו נאלץ לטפל בה, נוכח התנהלותה במרפאתו.

4.לאור כל האמור, קבע בית המשפט שהמשיב נושא באחריות בנזיקין למותה של המנוחה, ובמיוחד לאור סמיכות הזמנים בין הטיפול לפטירה, תוך הוספה אודות העדר יכולתו של המשיב להושיט למנוחה עזרה בהעדר כל ציוד החייאה, וכשספק אם היה יודע כיצד להושיט עזרה, לאור הכשרתו, עשרות שנים קודם לכן.

5.בכל הקשור לשאלת הנזקים שנגרמו, קבע בית המשפט כי סבלה של המנוחה היה קצר, אולי מספר דקות, אך היה חריף, וכי תוחלת חייה לא בוררה במשפט, בעת שהייתה כבת 63 במותה, אך בריאותה הייתה לקויה מאוד, ועל כן קבע כי מהסתם תוחלת חייה הייתה קצרה מהממוצע, ועל כן העריך את הנזק הלא ממוני בסך 300,000 ₪, כנזק של העיזבון.