ע"א 5254-04-15 אלימלך ואח' נ' בנק מרכנתיל דיסקונט סניף ראשי ואח'

בפני בקשה, שהגישו המבקשים ביום 2.4.15, למתן ארכה להגשת ערעור (בכותרת הבקשה ציינו "למען הזהירות בלבד") על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת הדס פלד), שניתן ביום 24.10.14 בת.א. 66969/06 מאוחד עם ת.א. 64701/06 (להלן: "פסק הדין"), בגדרו נקבע כי המבקשים ישלמו למשיב (להלן: "הבנק") סכומים כמפורט בפסק הדין.

לטענת המבקשים פסק הדין הומצא להם רק לאחר שהבנק פתח נגדם הליכי הוצאה לפועל. וכך למבקש 1 נודע על קיום פסק הדיין ביום 19.2.15, כאשר הומצאה לו אזהרה בגין פתיחת תיק הוצל"פ וכך נמסר לו עותק מפסק הדין לראשונה ביום 22.2.15 ואילו למבקש 2 הומצאה אזהרה ביום 2.2.15 וביום 17.2.15 קיבל לידיו לראשונה את פסק הדין.

הבנק טוען כי אין להיעתר לבקשה כאשר מאז מתן פסק הדין חלפה חצי שנה והמבקשים ידעו על פסק הדין עוד קודם למועד שעליו הם מצהירים, משום שב"כ הבנק עצמו שלח מסרון ואף שוחח בטלפון עם המבקש 1 בסמוך לאחר מתן פסק הדין (ראו סעיף 4 לתצהיר ב"כ הבנק) ואילו באשר למבקש 2 הרי שפסק הדין הומצא לבא כוחו, עו"ד ניכטרברגר (להלן: "ב"כ המבקש 2") בחודש נובמבר 2014 על ידי בית המשפט וכן על ידי ב"כ הבנק בפקס.

המבקש 1 בתשובתו הכחיש כי קיבל מסרון או כי ב"כ הבנק יצר עימו קשר לאחר פסק הדין והמבקש 2 הסביר כי נותק קשר בינו לבין בא כוחו לפני מועד מתן פסק הדין בשל מחלוקת כספית.

לטענת המבקשים יש לראות בנסיבות המתוארות כ"טעם מיוחד" להארכת הערעור.

דיון והכרעה

תקנה 397 לתקנות קובעת כדלקמן: "המועד להגשת ערעור בזכות - המועד להגשת ערעור בזכות על החלטה של בית משפט הוא ארבעים וחמישה ימים מיום מתן ההחלטה, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד להגשת ערעור."

במקרה זה פרק זמן האיחור הוא משמעותי. פסק הדין ניתן ב 14.10.14 והערעור הוגש רק ביום 2.4.15. אבחן בקשת כל מבקש לחוד.

מבקש 1

הטעם שהציג המבקש 1 הוא העדר כל ידיעה על מתן פסק הדין והעדר כל המצאה של פסק הדין לידיו עד למועד בו פנה בעצמו ללשכת ההוצאה לפועל לקבלת פסק הדין.