ע"א 50999-07-15 לבי נ' עיריית תל-אביב

1. מונחת לפני בקשה לפטור את המבקש מהפקדת ערבון בערעור.

2.עסקינן בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כבוד השופטת כ. האפט) מיום 18.06.2015 (ת"א 23723-06-12) לפיו התקבלה תביעת המשיבה לסילוק ידם של המבקש ואחרים ממקרקעין שבבעלותה, זאת בתוך 120 יום ממועד מתן פסק הדין.

כמו כן חויב המבקש ואחרים בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ (להלן: "פסק הדין).

3.בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט ביום 08.09.2015 (ראה החלטת כב' השופט ח. ברנר).

המסגרת הנורמטיבית

4.הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות  (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

5.         על תכליתו של הערבון והשיקולים בקביעתו שב ועמד לאחרונה בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) בבשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל -  

"הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי) נועדה להבטיח את הוצאות המשיב.

ברירת המחדל לסוג הערובה היא הפקדת עירבון (תקנה 428 לתקנות).

כאשר הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט קובעים את גובה העירבון להפקדה, עליהם לשקול בין היתר את מספר המשיבים; שווי סכום התביעה; סכום ההוצאות שנקבעו בערכאה או בערכאות הקודמות והשיקולים לכך; וזהות המערער (ראו למשל: רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ ...).

תקנה 429 לתקנות מאפשרת לבעל דין לבקש לערוב בדרך אחרת להוצאות המשיב, והכרעה בבקשה זו נתונה לרשם (או למזכיר הראשי של בית המשפט) במעמד צד אחד ..."

(ההדגשה במקור)