ע"א 48112-05-15

מחלוקת בין שכנים בישוב אורנית לגבי הגבול המדויק בין חלקותיהם הוכרעה על ידי בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט מ' בורשטין) ביום 2.4.15 ב-ת"א 57391-10-13, באופן שבו קו הגבול ביניהם הוא זה המסומן במסמך ת/1 (השונה משדרת העצים שנשתלה בין החלקות). בית משפט קמא קיבל, במובן זה, את תביעת התובעים (המערערים שבפנינו). אולם, בחלק האופרטיבי של פסק הדין קבע, כי עקב הסתמכות על הסכמה בין קודמיו של המערער 1 למשיבים; הצהרת המערער שלא יתנגד לאישור קו הבניין שבו נבנה בניין המשיבים בפועל; הנזק שייגרם למשיבים בשל גריעה של שטח מרוצף ופגיעה בפרטיות; והעובדה שהחברה המשכנת רשאית לשנות את גבולות המגרשים – לא תוצב גדר בין החלקות, ויתאפשר למשיבים להמשיך ולהחזיק בשטח מרוצף שהינו בתחום החלקה של המערערים.

בית משפט קמא לא נענה לעתירה נוספת של המערערים, בדבר מינוי ב"כ המערערים ככונס נכסים, לצורך התוויית הגבול והצבת הגדר בקו הגבול.

בית משפט קמא סיים את פסק דינו בכך שמדובר בשכנים, ועל כן, אין מקום לפסיקת הוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

הערעור ממוקד בשאלת היישום של פסק הדין.

המערערים מבקשים כי יינתן פסק דין אופרטיבי, שהוא פועל יוצא של הקביעה הנורמטיבית בדבר קו הגבול, ויבוטלו המגבלות שהוטלו על ידי בית משפט קמא עקב עקרונות תום הלב והנימוקים האחרים, כך שיינתן צו סילוק יד כנגד המשיבים.

כמו כן, מבקשים המערערים כי בא-כוחם ימונה כונס נכסים (נושא שאליו לא התייחס בית משפט קמא כלל בפסק דינו);

כן מבקשים הם, כי יוטל חיוב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על המשיבים, שהטריחו את המערערים לנהל את ההליך.